בנים אנחנו

פרשתנו אומרת: “בנים אתם לה’ אלוקיכם – לא תתגודדו”. להתגודד פירושו לשרוט ולפצוע את הגוף בצער על אסון שקרה. במצווה זו מצווה התורה לא להצטער מידי על אסונות. אצל אחד מגדולי ישראל זצ”ל הייתה הנהגה מופלאה. בכל פעם שהוא שמע על אסון שקרה או על צער של יהודי, הוא הגיב מיידית “בנים אתם לה’ אלוקיכם”. לשאלת תלמידיו על הנהגתו זו, נהג לצטט את דברי ה’אבן עזרא’ בפירושו על התורה בפסוק הזה, דברים שהם מיסודות חייו של יהודי מאמין: “שתדעו שאתם בנים לה’ והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבנו, לכן אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל מה שיעשה לטוב הוא, אפילו אם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים את מעשה אביהם – בכל זאת יסמכו עליו”. בנים אתם לה’. לכן – אל תתגודדו! בנים של אבא חז”ל לומדים מהפסוק הזה גם את האיסור לעשות אגודות אגודות, ואת הצורך לשמור על אחדות. כיצד מתחברות התיבות בתחילת הפסוק “בנים אתם לה’…” עם מצווה זו? פירוש הדבר, כי כשם שכבודו של האב גדול יותר – כשבניו חיים ביניהם בשלום ובאחדות, כך בדיוק כבודו של הקב”ה יהיה גדול יותר אם אנחנו – בניו – נחיה באחדות ולא נהיה מפולגים באגודות אגודות. כי כשילדים רבים ביניהם על ליבו של אבא או אפילו רבים סתם כך, זה מראה שכבודו של אבא שלהם לא נחשב מספיק בעיניהם, שהרי כל ילד במשפחה הוא ‘בן של אבא’ והוא ממש חלק ממנו, ואם האחד רב עם השני – הוא בעצם מתקוטט עם חלק מהאבא. כשעם ישראל חי באחדות, יש בכך הוכחה אדירה שהם מכבדים את ה’ שהוא אבינו מלכנו’, כי כל אחד רואה בשני חלק מאבא… שופטי החיים “ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים”. המניעה לתת ולקחת שוחד אינה מתבטאת רק בכסף ואינה נוהגת רק בשופטים או דיינים. היא נוהגת בכל אחד בהמון מקרים, כי כולנו – ‘שופטי חיינו’… הנה למשל דוגמא מצויה לשוחד: חילוקי דעות התגלו בין חברי קהילה שאנחנו נמנים עליה או בחברה שאנו עובדים בה, במי מהצדדים נצדד מיידית? לא בצד שאיתו אנחנו בידידות – בלי קשר לגוף הדברים? זהו למשל ‘שוחד חברות’. רבות מהחלטותינו בחיים בנויות משוחד עקיף שאנו מקבלים מהסביבה בצורה של כבוד כלשהוא או שאר טובות הנאה. ועוד דוגמא: כמה שיקולי ‘שוחד של כבוד’ ושיקולים של ‘מה יאמרו’ יש לאנשים בבחירת מוסד לימודים מתאים לילד שלהם? טוב נעשה אם ננקה את החלטותינו בחיים משוחד ו’נגיעות של כבוד’. בראכפרץ… בשבוע שעבר קראנו את הבטחת התורה: “עקב תשמעו את המשפטים”. חז”ל לימדו, שהברכות המופיעות בפרשה באות על שמירת המצוות הקלות שאדם דש בעקביו. מדוע מגיעות הברכות דווקא על המצוות הקלות לקיום, ולא על המצוות שקשה יותר לקיים אותן? כי את המצוות החמורות ואת עיקרי היהדות ‘בגדול’, כולם בוודאי מבינים שחייבים לשמור – ועדיין אין בכך ראיה לגדולתנו. אך כשיהודי שומר על מצוות קלות, והוא שם לב לפרטים הקטנים שלהן, זה מראה על אמונה אדירה ויציבה במצוות, שהקיום שלהן הוא ‘החיים הטובים’. שלא כדאי לעגל פינות ולפספס שום פרט מהן. ימי החופשה הם המבחן לשמירת המצוות הקלות. שמעתם על המילה המשונה ‘באראכפרץ’? כאמור, התורה מבטיחה את הברכות על מצוות ‘העקב’. חז”ל לימדו שהכוונה היא על מצוות שאדם דש בעקביו. הנה דוגמא שכיחה למצווה שנדושה בפה – ולאו דווקא בעקב הרגל… אין אף אחד מאתנו שלא מברך לפני האוכל, זה ברור. אך אם תביטו לרגע היטב לעבר פיו של מאן דהוא סביבכם, בעודו לוקח משהו לפה – תפוח או אפרסק, נניח – תיווכחו שתוך כדי התנועה שמכניסה את הפרי לפה, הוא יפמפם משהו מהיר בשפתיים שלו, וימלמל מלמולים קצרצרים תוך כדי הכנסת הפרי אל פיו. אם נעשה חשבון – כמה מילים אפשר לדחוס בשנייה שלפני אכילת הפרי – תוך כדי תנועת הכנסת הפרי לפה, וכדאי לכם לנסות לתרגל את זה בלי לצחוק באמצע, תקבלו מילה מוזרה: ‘באראכפרץ’ שאפילו אין בה את ראשי התיבות של כל ברכת בורא פרי העץ. בדוק ומנוסה. חז”ל תיקנו לומר ברכות – לא למלמל אותן. לכן, עצה יעילה להצליח תמיד לברך ברכה שלימה היא לברך בקול. כך גם מזכים את הסובבים באמירת אמן.