דרך דיווחי האקטואליה, אפשר לפעמים להבחין בין החרכים, ברגע מיוחד אחד. אני נזהר, כי זכיתי לשמוע ממורי ורבי ר’ הלל זקס זצ”ל ש”מי שחושב שהוא יכול להתבונן במתרחש בעולם, וללמוד מזה איך הקב”ה מתקן את עולמו, או איך הוא מגלגל את הדברים אל אותה טובה נצחית שהוא הועיד עבורנו, בהכרח הוא טועה. לא בגלל שהוא לא חכם או מנתח אל נכון, אלא מהסיבה האחת הפשוטה, שהקב”ה לא רוצה שנדע איך הדברים הולכים”.
אז אני לא מתיימר להבין אתשנגזר עליושאין להבין בו, רק מפנה אלומת אור, אל הרהור שעלה בשיחת רעים, ויש בו יסוד של אמת פשוטה. עולם הריגול הדיגיטלי, התפתח לשיאים שלא ייאמנו. אין מי שלא שמע על רוגלות כמו פגסוס ודומיו, המעתיקות את תוכן המכשיר הסלולארי במלואו, ומאפשרות לכל מרבה במחיר, להשיג מידע ששווה לעיתים כל הון.
אם נתבונן, נבחין שמאז המצאת הטלגרף והטלפון, ואחריהם הרדיו והטלוויזיה, האנושות דוהרת בקצב בלתי נתפס, בתוך מהפכת תקשורת שמעבירה נתונים עצומים ברגע אחד בכל קצוות תבל. הסבא רבא שלח מכתבים עם בול דואר, והנין שלו משתמש באינטרנט סיבים. אפשר לעשות הכול דרך התקשורת, הכול חי ברשת. ויום אחד הכול התפוצץ.
המפלצת קמה על יוצרה, ואת התקשורת החשובה באמת, מעבירים היום בפתקים שאי אפשר ליירט. מכל תקשורת הלוויינים המהירה, אנטנות הענק והמכשירים החכמים, דף ועט זה מה שנשאר.
כן, אני יודע. יש גם קווי טלפון מאובטחים, ורשת אינטרנט סגורה. כנראה שתמיד אפשר להילחם בסייבר, וזה נורא מתוחכם. אבל מול העיניים שלנו קרה משהו, וזו התקדמות מטאורית של תחום מחקר, שקפץ דור כל שנה וחצי, אבל בסוף התהליך המדהים הזה, השמיד את עצמו. נכון, רק במובן מסוים, בסוג מצומצם, בפלח דק מכל תועפות המידע שממשיכות לעבור בו, אבל השמיד, ויצר מצב בו אי אפשר לסמוך על כלום.
המהפכות של היום – הן השגרה של מחר. האנושות עמדה נדהמת מול הקורונה, וכמה חודשים אחר כך, כולנו דקלמנו שמות של וריאנטים, עטינו מסיכות, מבינים שככה זה. כשהתחילה המלחמה ברוסיה, הוכה העולם תדהמה ואיש לא העלה בדעתו ששנתיים מאוחר יותר הלחימה עדיין תתנהל במלוא עוזה.
אנחנו יודעים רק שחבלי המשיח האלו הם כמו חבלי לידה. ככל שהצירים מתחזקים ומתקרבים אחד לשני, כך מתקרבת הלידה – הרגע בו יישמע ‘מזל טוב’ ויתחילו חיים חדשים שיעמידו את הכאבים הנוראים שקדמו להם, באור נכון. הם היו רק הכנה מוצלחת לרגע הנפלא הזה. רגע הלידה.
וכשזה יקרה, כל האלילים כרגע יאבדו. דברים שנראו לנו ברורים ומוצקים, כאלו שאי אפשר לפקפק בעוצמתם, יתבררו כבועות סבון נוצצות, שנעלמות ומשאירות מעט שמנונית בקצות האצבעות. כשניגאל אחרית כראשית, וכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות.
