תמיד נשאלת השאלה מה הגבולות של חובת ההשתדלות. לאמיתו של דבר, אין בזה גבולות ברורים וחתוכים. יש עקרונות כלליים, וכאשר מבינים אותם ופועלים על פיהם – אפשר בהחלט למצוא את הדרכים ליישם אותם בפועל. כל אדם צריך להכיר את עצמו ואת עולמו הפנימי. כדי ליישם נכון את העקרונות התורניים. וכדאי לזכור היטב את לשונו של הרמח”ל (מסילת ישרים פרק יג) בהתייחסו אל כלל השקפתי מסוים:
“הנה זה כלל נאמן, אך משפט הפרטים על פי הכלל הזה (=הישום בפועל של העיקרון האמור בעולם המעשה) – אינו מסור אלא אל שיקול הדעת, ולפי שכלו יהולל איש, כי אי אפשר לקבץ כל הפרטים, כי רבים הם, ואין שכל האדם יכול להקיף על כולם אלא דבר דבר בעתו”. כלומר: יש להתבונן מחדש על כל סיטואציה כאשר היא מזדמנת, ולהכריע בה על פי העקרונות הכלליים.
נלבן אפוא את הכללים של חובת ההשתדלות: הבאנו את דברי הראשונים שהשתדלות לפרנסה היא דבר חשוב שאסור לזלזל בו. הקדוש ברוך הוא קבע שהאדם צריך לדאוג לעצמו, לעסוק בפעולות שבכוחן להביא תוצאות של פרנסה. אמנם – מידת החיוב בזה משתנית מאדם לאדם, שהרי חובה זו אינה החובה היחידה המוטלת עליו. מוטלים על האדם כמה וכמה חיובים נוספים: חיוב לקבוע עתים לתורה, חיוב לתפקד בבית כאב אוהב וכבעל מסור, חיוב לעסוק בחסד, וכדומה.
כמה רוצה הקדוש ברוך הוא שהאדם ישקיע בתפקיד של פעולות עשיה, וכמה הוא רוצה שהוא ישקיע בדברים אחרים? הלא, כאמור, יש מרחב גדול מאוד בתוך מסגרת הטבע, המאפשר שיהיו כאלה שיתאמצו עד עמקי נשמתם ולא ישיגו את פרנסתם, ולעומתם יהיו כאלה שיעשו מאמץ מינימלי והקדוש ברוך הוא ישלח במעשיהם את הברכה. מה קובע בזה? על מי נגזר להתאמץ רבות, ועל מי נקבע שיספיקו לו מעשים מעטים בשביל לזכות בפרנסה טובה?
כמובן, אין בזה כללים, והקדוש ברוך הוא ברצונו העליון יודע מה טוב באמת לאדם, ולפי זה הוא מנהל אותו.
אדם המעוניין לקבל עליו עול תורה ולהשקיע בלימודה – חז”ל כבר קבעו שחובת השתדלותו פוחתת: “כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ” (אבות ג ה). מכיון שכל חובת ההשתדלות נובעת מרצון ה’ שאדם יעסוק בעצמו בענייני חייו , ניתן להבין, שאם אדם קרוב אל ה’ ומתמסר באמת למצוותיו ולתורתו, הקדוש ברוך הוא עוזר לו בזאת, ופוטר אותו במידה מסוימת מחובות אחרים.
באותה מידה, ניתן להבין שגם קבלת עול מצוות פוטרת את האדם מחובת השתדלות, במידה זו או אחרת.
קיים שיקול נוסף במערכת השיקולים האלוקית: ביטחון. אדם המחובר אל ה’ ומאמין בכך שרצונו הוא הסיבה היחידה האמיתית – חיוב השתדלותו פוחת. ניסים לא קורים, אבל יש סייעתא דשמיא מיוחדת. הקדוש ברוך הוא קרוב במיוחד אל הבוטחים בו, והוא מספק להם מטריית הגנה, כלשון הנביא (ירמיה יז): “ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה ה’ מבטחו. והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו, ולא ירא כי יבוא חום, והיה עלהו רענן, ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי”.
מסיבות אלה, המציאות היא שאברכים בני עליה אינם זקוקים להשקיע רבות בהשתדלות, והם זוכים לסייעתא דשמיא לא רגילה המלווה אותם. הקדוש ברוך הוא מעוניין בתורתם והוא מסייע בעדם להסתפק בהשתדלות מועטת.
אבל כמובן רעיון זה הינו מהלך כללי, ואינו מוגבל לאברכים בלבד… כל אדם המעמיד באור נכון את מערכת חובותיו הרוחניות, ומקדים עיקר לטפל – זוכה לסייעתא דשמיא רבה.
תפקידנו בעולם הזה הינו מורכב וסבוך. יש לנו מחויבויות רבות ועלינו לעמוד בכולן: עלינו לפרנס, עלינו להיות בעלים והורים מסורים, ועלינו ללמוד את התורה כראוי. העמידה בכל תפקידים אלו דורשת לפעמים יכולת תמרון, והפעלת שיקול דעת של סדר עדיפויות נכון. לעמוד כל הזמן עם היד על הדופק, ולראות: האם אני מוצא זמן לתפילות וללימוד? האם אני מוצא זמן לאשתי ולילדי?
אם ההשתדלות לפרנסה פוגעת ביכולת לקבוע עיתים לתורה או ביחסים עם בני המשפחה, יש לשקול היטב האם אכן זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. יש מצבים שאכן אין ברירה, אבל על פי רוב יש היטב כמה כסף באמת אנחנו צריכים בשביל התנהלות תקינה בחיי היום יום, ועל מה אפשר לוותר. “טוב פת חרבה ושלוה בה” (משלי יז).
ככל שהאדם מחליט להשקיע יותר בחובותיו הרוחניות – כך חובת ההשתדלות שלו פוחתת, כי הוא מנוהל בהשגחה פרטית יותר. וזו המציאות כפי שאנו רואים אותה אצל בני עליה, שהסיעתא דשמיא הניתנת להם בפרנסתם היא מעל ומעבר לנורמה. ישנם סיפורים רבים על אנשים שהחליטו לחיות ברמה רוחנית גבוהה יותר, להגדיל את שעות הלימוד וההשקעה בחינוך, וזכו לראות הרבה ברכה בענייניהם.
אין ספק שמי שזוכה לעשות זאת מרוויח ריווח נקי, כי על ידי כך הוא מוריד מעצמו את חובת ההשתדלות ברמה מסוימת ומקבל בקלות כל מה שקיבל עד היום בהשקעה רבה יותר.
מוטל עלינו להיות קשובים לסביבתנו ולעצמנו, לראות מה באמת מוטל עלינו ומהם הצרכים האמיתיים שלנו. עלינו לזכור שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, ואינו עוזב את מי שהולך איתו בתום. אם אנחנו פועלים נכון כפי שנראה לנו על פי השכל הישר, בהחלט כדאי שנשחרר לחץ ונסמוך על הקדוש ברוך הוא. “השלך על ה’ יהבך” (תהילים נה).
והבא ליטהר מסייעין אותו.
“מתוך הספר “תורתו ואומנותו” במהדורתו החדשה, שיצא לאור אי”ה בקרוב
