גם אנחנו עמדנו בסיני!

משה רבינו אומר בסוף ימיו לעם ישראל: ”ולא נתן ה‘ לכם לב לדעת, ועיניים לראות, ואוזניים לשמוע – עד היום הזה“. מה היה באותו היום? רש"י מפרש: שמעתי, שאותו היום שנתן משה את ספר התורה לבני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבנו, אף אנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה וניתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו מחר – לא ניתנה לכם תורה רק לנו ניתנה! ושמח משה על הדבר ואמר להם ”היום הזה נהיית לעם“, היום הזה הבנתי שאתם חפצים במקום“. (דברים כט'-ג) עלינו להבין את החשש הגדול של בני ישראל, מה נורא בזה אם ספר התורה היה נמסר לשמירה רק לבני לוי, הרי תפקידו של שבט לוי הוא ללמד את התורה שניתנה לכל ישראל – בפרט כשמצוות התורה מכוונות במפורש לכל ישראל. כיצד אפוא יעלה על הדעת שבני לוי יוכלו לטעון בעתיד, לא לכם ניתנה תורה – אלא לנו? על הפסוק ”היום הזה נהיית לעם“, דרשו חז“ל ”בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית‘. החיוב לראות את קבלת התורה כדבר מתחדש דבר יום ביומו, כתוב בתורה פעמים רבות, לדוגמא, בפרשת ”שמע ישראל“: ”אשר אנוכי מצווך היום“ – ’שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום“. איך יתכן הדבר הלכה למעשה להרגיש שהתורה שניתנה לנו לפני אלפי שנים – כאילו היום ניתנה? התשובה לכך היא, שהדבר אפשרי רק על ידי לימוד והעמקה בתורה. בתורה נמצאת חוכמתו האלוקית האין סופית של הקב“ה, וכשיהודי מעמיק בה, הוא יכול למצוא בה בכל יום לימודים חדשים, וטעם חדש בכל היהדות שלו. רק בצורת לימוד רצינית, אפשר להרגיש התחדשות מרעננת יומיומית, ולקיים את התורה כאילו היום ניתנה לנו. עובדה היא, שרמת דתיותו של יהודי – נמדדת לפי מדד הקשר שלו עם לימוד. חששם הגדול של עם ישראל לא היה על עצם שמירת קיום התורה והמצוות – שאולי יאמרו בני לוי בעתיד – שרק הם הצטוו עליה ולא כולם – זאת לא עלתה על דעתו של איש. החשש שלהם היה, שאם ספר התורה יהיה מונח אצל בני לוי בלבד, יקשה עליהם להעמיק בלימוד תורה – שישמור על קיום המצוות שלהם, והיהדות עלולה להפוך אצלם ל'תורה ישנה‘ שלא משפיעה על אורח החיים היומיומי. ואכן, נעתר להם משה, וכמבואר בחז“ל, נתן לכל שבט מישראל ספר תורה ייחודי משלו, בנוסף לספר התורה של בני לוי. כשיהודים אכפתיים ומליבם פורצת הקריאה: ”אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו תורה“, והם מבינים שהם צריכים תורה ייחודית ללב שלהם, לעיניים ולאוזניים שלהם, רק אז הם זוכים לספר תורה ייחודי משלהם, שנותן להם ביהדותם טעם חדש כל יום. אין זה סוד שרבים מאתנו, מתקשים למצוא את ה'ספר תורה' המיוחד שלהם, שאליו הם ירגישו מחוברים. יש לכך סיבות שונות. צוק העיתים וקשיי הפרנסה, או התניות שליליות וחוסר טעם בלימוד – הנגררים מגיל צעיר בגלל 'סיפורים לא פתורים' עם מערכת חינוכית כזו או אחרת. חג התורה שלפנינו, הוא הזדמנות לחשיבה מחודשת על נחיצותו של לימוד התורה בחיינו, ולקבלת החלטה של חיפוש אחרי חיבור חדש לתורה. החיבור הזה ללימוד הוא קריטי לנו, לנשותינו ולילדינו. חיבור שכזה יכול להיעשות ע"י מלמדי תורה ייחודיים ואישיים – שיתנו לנו טעם חדש בלימוד, וכן בהצטרפות למסגרות לימוד ייחודיות – תוך כדי גיבוש חברתי – דוגמת הקהילות ומסגרות הלימוד של 'חלקי בקהילתי'. עם רצון כנה ותפילה מעומק לב – ימציא לנו הקב'ה את החיבור החדש הזה. בוגרי ישיבות עמלים: ”אף אנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה – היום הזה…"