האתרוג שלא נאגד עם חבריו

כל ילד יודע לדקלם בעל פה את הרעיון המוסרי היפה שמביאים חז”ל בויקרא רבה על ארבעת המינים: אתרוג יש בו טעם וריח והוא נמשל למי שיש בו תורה ומעשים טובים, לולב יש בו טעם ואין בו ריח כנגד מי שיש בו תורה ואין לו מעשים טובים, הדס שיש בו ריח ואין לו טעם הוא כנגד מי שיש לו מעשים טובים ואין לו תורה והערבה נטולת הטעם והריח מייצגת את מי שאין בו לא מזה ולא מזה.

המדרש מסכם את דבריו: “ומה הקב”ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו”. יש גם הנוקטים את דברי המדרש כמקור להלכה לאגד את המינים ולקשור אותם יחדיו, מלבד מצוות ‘זה אלי ואנווהו’.

מאז ומעולם התקשיתי, מדוע מקפידים לאגד רק את שלושת המינים – לולב, הדס וערבה – ואילו האתרוג אמנם מוצמד אליהם, אך אינו קשור בהם. אכן, מדובר באתגר טכני לא פשוט, ועדיין, תסמכו על הראש היהודי שהיה מוצא דרך לסדר גם את זה.

אולי יש כאן איזו רמיזה לכך שלא תמיד הדבר האידיאלי הוא לאגד את כולם בכריכה אחת, ודווקא טוב לכל אחד להתאגד עם מי שמתאים לו ולסגנונו יותר. כשאתה מחפש קהילה או חברה תורנית, לא בטוח שדווקא הקהילה של האברכים הפרומערס ה’אתרוגים’ במקום מגוריך היא הדבר הנכון ביותר עבורך, אולי דווקא קהילה של בוגרי ישיבות העמלים לפרנסתם רצויה לך יותר. הם מבינים אותך, מכירים את המורכבות, הקשיים והאתגרים שלך, והם ידעו להיות שם לצידך כשתצטרך, באגודה אחת.

שלכם

אבי גרינצייג