הבייביסיטר שהבריזה והנהג שנעלם

שאלה: אחרי תקופה עמוסה בעבודה, רצינו לצאת אני אשתי בערב. לאחר מאמצים, הצלחנו להשיג
בחורה שתשמור לנו על שלושת הקטנים. אחרי שהיא נכנסה אלינו הביתה, היא קיבלה טלפון מחברה
שביקשה ממנה לצאת איתה לקניות. תוך כדי התנצלויות… היא פשוט יצאה מהבית! האם זה תקין?
האם לפי ההלכה יש משהו שיכול למנוע ממנה לבטל את העבודה אחרי שהיא סיכמה איתנו? ומה
היה הדין אם היא הייתה מתחרטת אחרי שהיא התחילה לשמור?
תשובה: זכותו של פועל לחזור בו – גם אחרי שסיכם עם בעל הבית על עבודתו, ולהתחרט
מההתחייבות שלו לעבוד. לא רק במקרה שהוא רק סיכם עם בעל הבית על העבודה, אלא גם באופן
שהוא כבר התחיל לעבוד – הוא יכול לחזור בו וללכת הביתה באמצע [הנידון כעת הוא על זכותו
להפסיק לעבוד, ולא על גובה השכר שמגיע לו, אם בכלל, ועל חלק העבודה שכבר עשה].
הסיבה לכך היא, שהשתעבדות והתחייבות לעבודה בלי יכולת להתחרט, נחשבת כעין עבדות לבעל
הבית, ודרשו חז”ל על הפסוק ‘כי לי בני ישראל עבדים – ולא עבדים לעבדים’ דהיינו, בני ישראל הם
עבדים אך ורק להקב”ה ולא עבדים לאנשים שהם עצמם עבדים של הקב”ה.
מובן לכל שההלכה שנכתבה כאן היא בדיני חושן משפט, ולא נוגעת לדרכי ההנהגה הראויה לאדם
לעמוד בדבריו.
בהמשך נראה, שישנם אופנים בהם הפועל המבטל נושא באחריות – על הביטול ברגע האחרון.

שאלה: לקראת אירוע חתונת יהלום של סבא וסבתא בהשתתפות המשפחה המורחבת, קבעתי שבוע
מראש עם נהג הסעות שיסיע את המשפחה שלי במחיר של 350 ₪. הטנדר לא הגיע בשעה היעודה,
וכשהתקשרתי לשאול איפה הוא, הנהג התנצל שהוא שכח מהנסיעה, וכעת הוא לא יכול לקחת אותנו
משום שהוא באמצע טיול בדרום הארץ. מכיון שתאריך המפגש היה בבין הזמנים, לא הצלחנו להשיג
מהרגע להרגע טנדר אחר שייקח אותנו לחתונה, ונאלצנו להזמין 2 מוניות ספיישל במחיר של 250 ₪
לכל מונית, איתם הצלחנו להגיע לאירוע בזמן. האם יש לנו אפשרות לתבוע את נהג הטנדר שיפצה
אותנו על התשלום הגבוה שנאלצנו לשלם למוניות?
תשובה: הגם שפועל יכול לחזור בו, וכפי שראינו בתשובה הקודמת, בהלכה מבואר שהדין שונה
באופן של ‘דבר האבד’, דהיינו, במקרה שמזמין העבודה סמך על הבטחת הפועל, וכעת עם ביטול
העבודה מפסיד מזמין העבודה כסף. במקרה כזה, על הפועל לשאת בנזק הנגרם לבעל הבית, ולכן
על פי דין צריך נהג הטנדר לפצות את המזמינים בסך 150 ₪ – תוספת המחיר שהם נאלצו לשלם
בגלל שהוא ביטל להם את ההזמנה ברגע האחרון.
כאשר בעל מלאכה חוזר בו באופן של ‘דבר האבד’ ישנה למזמין העבודה אפשרות נוספת להציל את
עצמו מהנזק, על ידי הטעיית בעל המלאכה בהבטחה לשלם לו סכום גבוה יותר, אם יגיע לעבודה בכל
זאת. אם בעל המלאכה אכן ‘יתפתה’ לבוא ולעשות את מלאכתו, יכול בעל הבית לשלם לו את הסכום
הרגיל שנהוג לקחת על עבודה כזאת [זה פטנט שעובד רק פעם אחת…]

שאלה: מה היה הדין בנידון השאלה הקודמת, אם נהג ההסעות נאלץ לבטל את הנסיעה מחמת אונס,
האם גם במקרה כזה הוא היה צריך לפצות את מזמין הנסיעה בגין ההפסד שהיה לו מחמת הביטול?
תשובה: כאשר ביטול העבודה היה באונס ולא באשמתו של הפועל, הוא לא צריך לפצות את בעל
הבית על ההפסד שאירע לו מחמת הביטול, וזאת בדומה להלכה שהבאנו בשבוע שעבר שמזמין
עבודה ביטל את ההזמנה וגרם הפסד לבעל המלאכה, שאם ביטול המלאכה היה באונס הוא אינו
צריך לפצות אותו על ההפסד. הסיפור בשאלה הקודמת ודאי לא נכלל בהגדרת ‘אונס’, משום שהנוהג
הרגיל הוא שנהג הסעות רושם בצורה מסודרת את ההזמנות שלו, ושכחה כזאת מוגדרת כפשיעה.