הזוכה המאושר, שאינו מאשר

שאלה: באחת ההגרלות שנערכו על ידי אגודה מפורסמת החליט ראובן לקנות כרטיס לפרס הגדול
בסך מאה אלף ₪. כאשר שוחח עם ידידו שמעון, הוא סיפר לו שגם הוא חשב לקנות כרטיס עבור
אותה הגרלה, והם החליטו לשתף את מזלם יחד [על סמך הגמרא ש’מזלא דבי תרי עדיפא’], באופן
שכל אחד יקנה כרטיס בשותפות לעצמו ולחברו, כך ששני הכרטיסים יהיו שייכים לשניהם, ואיזה מהם
שיעלה בגורל יזכה את שניהם בפרס במשותף. שמעון הסכים להצעה, וכל אחד הלך לדרכו. למחרת
ההגרלה מתקשר שמעון לראובן ומבשר לו בהתרגשות שכרטיסו של ראובן זכה בהגרלה הגדולה!
כאשר הוא מזכיר את ההסכם ביניהם, ומאחר והוא עצמו עמד בהסכם וקנה את הכרטיס בשותפות,
הרי הוא מצפה כעת לקבל מחצית מהזכייה. כששמע זאת ראובן, ענה כי אמנם כך סוכם, אולם בסופו
של דבר, הוא החליט לחזור בו ולקנות את הכרטיס רק עבור עצמו, כך שרק הוא זכאי לדמי הזכייה.
נחסוך את הדו-שיח שהיה שם ונשאל, האם ראובן נאמן לומר שחזר בו לפני הקניה?
תשובה: ראובן נאמן לומר שחזר בו לפני הקניה, ושמעון אינו יכול לכופו לשלם לו חצי מהזכייה.
בהלכה מבואר שכאשר אדם שולח את חבירו לקנות לו חפץ, ואחר כך טוען הקונה כי בשעת מעשה
התכווין לקנותו עבור עצמו, תלוי הדבר באיזה חפץ מדובר. אם מדובר בחפץ מצוי, נאמן השליח,
אולם אם מדובר בחפץ שאינו מצוי אין השליח נאמן, משום שההלכה היא ש’להתגנב’ ולקנות חפץ
מסוג זה שחבירו שלח אותו לקנות נחשב לרמאות, ואדם אינו נאמן לטעון שהתנהג ברמאות. לפיכך,
מכיוון שכרטיס ההגרלה שקנה ראובן אינו חפץ נדיר, הוא נאמן לומר שהחליט לקנותו עבור עצמו.
הלכה זו נוגעת גם לאדם שראה באתר ‘יד 2’ חפץ שהוא צריך, ושלח הודעה לחברו תושב האזור
שיקנה עבורו את החפץ, אך אחר הקניה טוען חברו שהחליט לקנותו לעצמו. אינו נאמן לטעון כן,
אלא אם יאמר בפני עדים לפני הקניה שזאת כוונתו.
אולם הסיפור רק התחיל…
שאלה: אחרי שראובן סיים ‘לשכנע’ את שמעון שהכרטיס שקנה היה לעצמו בלבד, הפתיע אותו
שמעון, ואמר לו שהוא שמח לשמוע שהוא חזר בו מהשותפות, משום שהאמת היא שהכרטיס שלו
[של שמעון] הוא הכרטיס הזוכה, והסיפור שסיפר היה רק בשביל לשמוע שראובן אכן עומד בהסכם,
אך כעת כשהודה ראובן שלא קיים את חלקו בשותפות, אזי גם שמעון אינו מחויב להסכם, והקניה
בשותפות בטלה למפרע, ולכן כספי הזכייה מגיעים רק לו. לעומת זאת טוען ראובן שמכיוון ששמעון
מודה שבשעתו רכש את הכרטיס עבור שניהם, יוצא שהכרטיס הזוכה שייך גם לראובן, והגם שהוא
עצמו נהג שלא כשורה במה שלא קיים את חלקו אין לשמעון אפשרות לבטל למפרע את הקניה
המשותפת, ועדיין צריכים הם לחלוק את הפרס. מי צודק?
תשובה: שמעון אינו צריך לחלוק את כסף הזכיה עם ראובן, ויכול הוא לטעון שמכיון שהתברר
שהשותף השני לא עמד בתנאי השותפות, יכול הוא לבטל את השותפות למפרע, משום שישנה
אומדנא ברורה שכל מה שקנה בשותפות הוא רק על דעת כך שהשותף השני ישלם את חלקו.
הדוגמא להלכה זו נמצאת בשולחן ערוך במקרה של שותף שהשקיע את כל הכסף בעסק מסוים על
דעת שותפות, והשותף השני מתחמק מלשלם את חלקו, ומבואר בהלכה שאם הוא רק דוחה את
התשלום, הרי שעדיין מגיעים לו הרווחים מהעסק, אולם אם מדובר בהתנערות גמורה, לא מגיע
לשותף השני רווחים מהעסק.