הביצה, התרנגולת ואנחנו
תופעות רבות בעולם נידונות באמצעות שאלת הביצה והתרנגולת. מי קדם למי. מה הוביל למה. כמובן שאנחנו כיהודים מאמינים בבריאת העולם לא עוסקים בשאלה זו כלפי התרנגולות והביצים בעצמן, אבל בהחלט עוסקים בזה כמהלך מחשבתי הגדרתי ביחס לתופעות שונות בחיינו. גם ביחס לשאלות פנים חרדיות של זהות ושל יחס לקהלים שונים ומגוונים שאינם לגמרי לגמרי ‘מיינסטרים’, תמיד צפה ועולה שאלת הביצה והתרנגולת. האם השונות החיצונית והפנימית היא שמובילה לעיתים לתחושת ניכור ויצירת מעמדות שונים. או שמא להיפך, השונות החיצונית והפנימית נגרמה עקב יחס זר ומנוכר, ואלמלא יחס זה הכל היה נראה אחרת.
בדרך כלל בשאלות מסוג אלו התשובה איננה חד משמעית. בוודאי כאשר מדובר בשאלות בעלות סדר גודל ציבורי, כנראה שתי התשובות נכונות. הכל הוליד את הכל. לפיכך העיסוק בשאלה זו כנראה מיותר מעט. עם זאת נראה שיש כאן היבט נוסף שראוי לעסוק בו.
אנשי מקצוע מתחומי החינוך או שלום בית עוסקים בסוגיית ‘ביקורת בונה’. כאשר ילד עושה משהו לא בסדר וההורה או המחנך אומר לו ‘אתה לא בסדר’, ‘אתה ילד רע’ וכיוצא באלו, ע”פ רוב זה לא מועיל. בניגוד למחשבה שאולי אם ניתן לילד להרגיש רע הוא יפנים ולא יעשה שוב, המציאות היא שהילד עשוי להפנים את הביקורת באופן שלילי, להתייאש ולומר לעצמו ‘אם אני כזה רע אז כנראה אין לי סיכוי וזה מה שאני’.
במשנה באבות פרק ב’ מי”ג נאמר “ואל תהי רשע בפני עצמך”. ומפרש הרמב”ם בפירוש המשניות “כשיחשוב אדם עצמו חסר ופחות, לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו”. הרמב”ם מלמד אותנו יסוד נפלא. אדם שחושב את עצמו חסר ופחות, עלול להגיע למצב שכבר הוא לא שם לב לחסרונותיו ולא מתעורר למלא אותם. גם אם אכן מדובר באמת באדם רשע עם חסרונות רבים, אף על פי כן אין זה נכון להחשיב את עצמו לאדם פחות כי אין בזה תועלת.
כאשר אנחנו דנים בשאלות פנים חרדיות של יחס לקהלים שונים ומגוונים, חובה עלינו לזכור את ההשלכות של יצירת תדמית שלילית. בין אם התדמית מוצדקת ובין אם לאו, ההשלכות של תדמית שכזו בוודאי אינן משיגות את המטרה שלה.
לפני מספר חודשים פנה אלי יהודי תלמיד חכם וביקש לפגוש אותי. הוא סיפר שברצונו להקים ‘כולל ערב’ בשכונתו לחרדים עובדים, וביקש ממני לשתף אותו בניסיון שיש לי עם מסגרת דומה. היו לו תוכניות רבות, כגון ללמוד סוגיות מעניינות, חברותות ועוד. אמרתי לו שלפי הניסיון שלי כל זה נחמד אך לא מספיק כדי להביא אנשים. הדבר החשוב ביותר והבסיסי הוא ליצור תחושה אמיתית וכנה של שותפות מלאה וערבות הדדית. אף אחד לא רוצה לבוא לכולל ערב כדי ש’יחזקו אותו’ אברכי השכונה. רק כך, בהדגשת הטוב שבכל אחד, נוכל לחזק ולהתחזק.
קרדיט תמונה: ויקיפדיה
