הלכות נרות חנוכה
תרגיל מסחרי לרכישת שמן בחינם / נסיעה למסיבה משפחתית או לנופש / כיבוי הנר של החבר לצורך השמן
שאלה:
לקראת ימי החנוכה הניח מאן דהו במבואת בית הכנסת קרטון שבתוכו 10 בקבוקי שמן זית למכירה, כשעל המודעה כתוב “שמן לחנוכה – 18 ₪ לבקבוק. להניח בקופה הסמוכה”. ראובן שעבר שם חשב על רעיון נחמד להשיג בקבוק שמן בלי לשלם עליו ובלי להפסיד את המוכר. הוא הסיר את המודעה שהמוכר תלה, ובמקומה תלה מודעה שבה היה כתוב “שמן לחנוכה – 20 ₪ לבקבוק. להניח בקופה הסמוכה”, והמתין.
אנשים שהגיעו לבית הכנסת שהיו מעוניינים בשמן הכניסו לקופה 20 ₪, ואחרי שתשעה אנשים קנו מהשמן, ניגש ראובן, ועם חשבון פשוט החליט שהוא יכול כעת לקחת בקבוק שמן בלי לשלם עליו, וזה החשבון: מצד הקונים אין פגם במעשהו, משום שהם גילו בדעתם שמבחינתם מחיר של 20 ₪ הוא מחיר הגון, ולכל היותר יכולה להיות להם הקפדה על כך שמנע מהם שמן במחיר זול יותר. ומצד מוכר השמן גם אין שום בעיה, משום שהוא היה מעוניין להשיג 180 ₪ ממכירת השמן [10X18], וכעת, אחרי שתשעת האנשים הניחו 20 ₪ בקופה, זה בדיוק הסכום שיש שם, ומכיוון שהוא זה שדאג לכך שהמוכר יקבל את מלוא הסכום שבו היה מעוניין מלכתחילה יכול הוא כעת לקחת בקבוק אחד בלי לשלם עליו. האם הוא צודק?
תשובה:
אין לראובן היתר לקחת מהשמן בלי לשלם משום איסור גזל, ובנוסף לכך נראה שהוא צריך לדאוג לכך שתשעת הקונים יקבלו בחזרה את שני השקלים הנוספים שהם שלמו.
עיקר הפלפול של ראובן שהוא דאג לכך שבעל השמן יקבל את כל הסכום שביקש, אינו נכון, משום שכפי שיבואר בהמשך, ה-2 ₪ הנוספים שתשעת הקונים הניחו בקופה לא נקנו לבעל השמן, ומתוך כל 20 ₪ שהם הניחו בקופה, 18 מהם שייכים לבעל השמן תמורת הבקבוק שהם לקחו, ו-2 מהם עדיין שייכים להם, ויוצא אם כן שבעל השמן קיבל רק 162 ₪ [9X18], ולכן אין שום היתר לראובן לגזול בקבוק בלי לשלם עליו.
בהלכה מבואר שאם ראובן משכיר בית שאינו שלו בלי לקבל רשות מהבעלים וסיכם עם השוכר על מחיר גבוה מהמחיר המקובל בשוק, וברור לנו שבעל הדירה לא מעוניין במחיר הגבוה, צריכים להחזיר את הכסף הנוסף לשוכר הגם שהוא מצידו הסכים לשלם את המחיר הגבוה, משום שקביעת מחיר יכולה להיות רק על ידי בעל הדירה או שלוחו, וה’מחילה’ של השוכר שהסכים לשלם מחיר גבוה נחשבת למחילה בטעות. גם כאן, קביעת המחיר של 20 ₪ נעשתה שלא בידיעת ובלא שליחות בעל השמן, ולכן המחיר האמיתי הוא עדיין 18 ₪, ומכיוון שברור לנו שהוא מצידו לא מעוניין ביותר מ-18 ₪, דינו של הכסף הנוסף לחזור לקונים על אף שהם הסכימו לשלם יותר, משום שהסכמתם היא בטעות.
בנוסף לכל זה ראובן גרם כאן במעשיו תקלה גדולה, משום שכעת בתוך הקופה יש 18 ₪ ששייכים לתשעת הקונים ודינו של הכסף הזה להיות מושב לבעליהם, ובמציאות יתכן שיהיה קשה מאוד לקיים זאת.
אם ראובן היה רוצה לעשות את כל העסק הזה בהיתר גמור, יכול היה להגביה את כל הבקבוקים על מנת לקנות אותם לעצמו ולהתחייב בכך בתשלום של 180 ₪, ואז יכול הוא לתלות פתק חדש עם המחיר של 20 ₪, משום שכעת הוא הבעלים וזכותו להחליט על מחיר השמן, ואחרי שתשעה אנשים יכניסו לקופה 20 ₪, יכול הוא לקחת את הבקבוק האחרון לעצמו. אולם כמובן שבאופן זה אם לא יימכרו כל הבקבוקים, הוא יצטרך לקחת אותם לעצמו ולשלם את תמורתם לבעלים הראשון.
שאלה:
ראובן הדליק נרות חנוכה בפתח הבניין, ונסע למסיבת חנוכה משפחתית מחוץ לעיר. כאשר שכנו שמעון הגיע להכין את נרותיו, נשבר לו בקבוק השמן היחיד שברשותו, ומכיוון שהמעשה אירע במוצאי שבת שבהם החנויות סגורות, אין לו אפשרות להשיג שמן אחר. הוא שם לב שבחנוכייה של ראובן נשארה עדיין כמות יפה של שמן, הוא ניסה להתקשר ולבקש ממנו רשות לקחת את השמן שנשאר בשביל שיוכל לקיים את מצוותו, אולם הטלפון שלו לא היה זמין. האם מותר לו לכבות את הנרות של ראובן ולקחת לעצמו את השמן בלי רשות?
תשובה: אחד מפוסקי זמננו חידש שמותר לשמעון לכבות את הנר של ראובן ולקחת את השמן לצורך מצוותו על אף שלא קיבל את רשותו המפורשת לקחת מהשמן.
במשנה ברורה מבואר שאם יש לאדם כמות גדולה של שמן שמספיקה לקיום מצות נר חנוכה בהידור, ולחברו אין בכלל שמן, עליו לתת חלק מהשמן שיש לו בשביל שחברו יוכל לקיים את מצוותו משום שעדיף קיום עיקר המצוה של השני מקיום ההידור שלו עצמו. ולכאורה הוראה זו נכונה גם לסיפור שלנו, משום שראובן כבר קיים את עיקר המצוה בהדלקתו, והמשך הדלקת הנרות הם רק להידור בקיום המצוה, וכלל הוא בידינו שמותר לאדם לעשות מצוה בממונו של השני גם בלי רשות מפורשת משום שאנו מניחים שבעל הממון מעוניין שיעשו מצוה בממונו [וכידוע, מחמת הלכה זו מותר לאדם ללמוד בספר קודש של חבירו גם בלי לבקש רשות].
והגם שהלכה זו נאמרה רק במקום שאין הפסד לבעל הממון בקיום המצוה, אולם כאשר בעל החפץ מפסיד אפילו הפסד מועט, אין היתר לקיים מצוה בממונו בלי לבקש רשות מפורשת, נראה שבנידון השאלה נחשב הדבר שאין לראובן הפסד ממון מחמת הקיום של שמעון, כי הוא הרי ייעד את כל השמן לשריפה, ומצידו הוא כבר ויתר על הממון הזה, וכעת חוזר הדבר להיות כקיום מצוה בממונו של השני בלי שיש לו כל הפסד בדבר, וחוזרים אנו לכלל הרגיל שנח לו לאדם שיעשו בממונו מצוה.
שאלה:
כהמשך להלכות שנכתבו בשבוע שעבר, להלן שאלה שנשאלה אלי במייל:
ביום ראשון ערב זאת חנוכה אני יוצא לנופש למשך שלושה ימים בכפר נופש [המציאות שם היא שיש כעין צימרים צמודי קרקע]. אני נוסע לשם בלי אשתי והילדים, והם ישהו בימים אלו בבית הורי שגרים בעיר אחרת. יש לי שתי שאלות בנוגע להדלקת נר חנוכה:
א. איפה אני צריך להדליק נרות ביום ראשון בלילה? בכפר הנופש, או אולי אני צריך לדאוג לכך ששכן ידליק אצלי בבית?
ב. מה בנוגע לאשתי, האם היא יוצאת ידי חובה בהדלקת נרות שאבא שלי מדליק בביתו, או שאולי היא תצא ידי חובה בהדלקה שלי?
תשובה:
א. מקום ההדלקה שלך הוא בכפר הנופש שבו תשהה משום שזה נחשב ‘ביתך’ לאותו לילה. מכיוון שאין אף אחד ששוהה בבית שלך באותו לילה, אין קיום מצוה בהדלקה שם, ולכן אינך צריך לבקש משכן להדליק שם נרות. לגבי מקום ההדלקה בכפר הנופש, אם בעלי המקום מאפשרים הדלקה בצימרים עצמם, יש להדליק בפתח הצימר או בחלון שפונה לשביל שבו מסתובבים השוהים שם, ואם אין אפשרות כזו, עליך להדליק בחדר האוכל.
ב. מכיוון שאשתך לא טפילה אליך בכפר הנופש שבו אתה שוהה, אין היא יוצאת ידי חובה בנרות שאתה מדליק שם, ומוטלת עליה החובה להדליק בבית הוריך. והדרך שעליה לקיים מצוה זו היא על ידי שאביך מקנה לה חלק בשמן של הנרות שלו [בהלכה זה נקרא ‘השתתפות בפרוטה’], ובהדלקה זו של הנרות ששייכים כעת גם לה היא מקיימת את מצוותה, ויש לה לעמוד לידו בשעת ההדלקה ולכוון לצאת ידי חובה בברכות שהוא מברך.
