הלכות ציצית (חלק ב’)
שאלה:
האם יש עניין הלכתי להוציא את חוטי הציצית מחוץ לבגדים?
תשובה:
הלכה זו של הוצאת הציציות מובאת במשנה ברורה, ומבוארים שם בדבריו שתי סיבות לדין זה. ראשית הוא משום שבתורה כתוב בנוגע למצות ציצית ‘וראיתם אותו וזכרתם’, ואלו שמכניסים את חוטי הציצית בתוך הבגדים ואינם מוציאים אותם החוצה מעלימים את עיניהם ממאמר הכתוב. טעם נוסף הוא משום שבהוצאת חוטי הציצית מראים ששייכים ללגיונו של מלך, וכמו שאדם שהיה חפץ להתנאות במתנה שהוא קיבל מאדם נכבד, כך גם בנוגע למצות הציצית.
שאלה:
כל בגדי הציצית שאנחנו לובשים הם בעצם בגדים מיוחדים שמלכתחילה מיוצרים עם ארבע כנפות בשביל לקיים בהם מצות ציצית, זאת לעומת דורות ראשונים שחלק מהבגדים הרגילים שהם היו לובשים היו בעלי ארבע כנפות ונצרכו להטיל בהם ציציות. האם בזמננו יש בגדים רגילים שחייבים בציצית?
תשובה:
נקודה זו חשובה מאוד, משום שבאמת אין מודעות לכך שיכולים להיות בגדים סטנדרטיים שחייבים בציצית. למשל, בסתיו של שנה שעברה שיווקו באחת מרשתות הביגוד לילדים אפודה בלי שרוולים שצדדיה לא תפורים ביחד, אלא סגורים עם שלושה כפתורים גדולים. לפי ההלכה סגירה של בגד עם כפתורים לא נחשב לסגירה קבועה, ולכן אפודה זו חייבת בציצית [בסוף הטור צירפנו תמונה של האפודה המדוברת].
הפתרון לאלו שרכשו את האפודה ולא רוצים להטיל בה ציצית הוא פשוט מאוד, וכך עשתה גם אשתי באפודות אלו שנרכשו עבור בני שיחיו, והוא לתפור תפר קבוע בתחתית הבגד בסמוך לכפתור התחתון, ובתפירה זו נחשב צד זה סתום לגמרי שאינו חייב בציצית.
עוד בגד שעליו דנו הפוסקים אם הוא חייב בציצית הוא הפראק [אולי זה לא כל כך נוגע לקוראי הגיליון, למזלם…], משום שכל החצי התחתון שלו פתוח, ובאמת מחמת המחמירים ישנם יצרני פראקים שמעגלים את אחת הפינות מאחורה בשביל שלא להיכנס בספק לבישת בגד המחוייב בציצית בלי להטיל בו ציצית.
שאלה:
שמתי לב שיצרני הבגדים של הציציות עושים את החור שדרכו מכניסים את חוטי הציצית באותה נקודה בכל הבגדים. האם יש קביעה בהלכה בנוגע למיקומו של החור הזה?
תשובה:
אכן המיקום של החור והמקום שבו קושרים את הציצות מעכב להלכה, משום שצריכים שהציציות יהיו על ‘כנף’ הבגד, דהיינו על פינת הבגד, ואם החור יהיה גבוה מדי או נמוך מדי זה לא ייחשב שהוא על פינת הבגד, אלא בבגד עצמו או מתחת לכנף הבגד.
שאלה:
לפי התשובה הקודמת יוצא לכאורה שצריכים להיזהר בזמן קשירת הציציות, שלפעמים קושרים את הקשר הראשון באופן שפינת הבגד מתקפלת פנימה מחמת חוזק הקשר, וכעת החור נמצא קרוב יותר לקצה הבגד. האם אכן יש בזה בעיה?
תשובה:
אין בכך כל חיסרון, ואדרבה, עדיף לקשור את הקשר הראשון באופן שהבגד מתכווץ מעט. הסיבה שאין חיסרון באופן זה הוא משום שבעצם החור נמצא במקום הנכון, וקיפול של פינת הבגד לא נחשב לשינוי קבוע של החור ביחס לפינת הבגד.
והסיבה שכתבנו שעדיף לקשור את הציציות באופן זה הוא משום הלכה אחרת שנאמרה בהלכות ציצית, שצריכים שבשעת לבישת הבגד הציציות יהיו ‘נוטפות על הכנף’, דהיינו, השתלשלות הציצית כלפי מטה צריכה להיות באופן שהיא נגררת על צדדי הבגד. להמחשת העניין, אם נחזיק את בגד הציצית לאורך, צריך שהחלק של הציציות שבין החור לקשר הראשון ייצא הצידה, ואז החלק שמהקשר הראשון והלאה נסרך על הצד של הבגד, ובאופן שהקשר לא מהדק ומכווץ את הצד של הבגד, הציציות בקלות נופלות כלפי מטה ואינן ‘נוטפות על הכנף’. אולם כשמהדקים בשעת הקשירה את הקשר הראשון במקום הנכון [על צד האורך של הבגד] הוא לא יזוז משם, ותמיד הציציות יהיו במקומן.
שאלה:
מצוי לפעמים שהחור שבו קשורים הציציות נקרע ומתרחב במהלך הזמן, וכך יוצא שהציציות קרובות יותר אל קצה הבגד. האם זה כשר?
תשובה:
הציצית עדיין כשרה. בהלכה מבואר שעיקר ההקפדה על מרחק החוטים מקצה הבגד הוא בשעת מעשה הקשירה, ואם בזמן הקשירה המיקום של החוטים היה נכון, גם אם אחר כך הבגד נקרע קצת, וכעת החוטים נמצאים במקום שאם מלכתחילה היו קושרים אותם שם הם היו פסולים, בכל אופן הציציות עדיין כשרות.
עם זאת, המשנה ברורה כתב שעדיף לתפור את החור משום מראית העין, אולם יש להדגיש שתפירה תעזור רק אם הבגד לא נקרע לגמרי, משום שאם החור נקרע עד הסוף באופן שהציציות נפלו החוצה מהבגד, אין אפשרות להחזיר אותן למקום ולתפור בחזרה את הקרע, משום ההלכה של ‘תעשה, ולא מן העשוי’ שפירושו, שציציות צריכות להיקשר בפועל על הבגד, ואי אפשר להכניס חוטים קשורים לבגד ואחר כך לחבר אותם.
שאלה:
יש לי ברוך ה’ בית עם כמה בחורי ישיבה, ומכיוון שכולם הולכים עם אותו גודל של בגד ציצית, אין לנו דרך לייחד ציציות מסוימות לכל אחד מהם, אלא הכל נמצא בערמה אחת בארון הבגדים וכל אחד מהבנים שצריך ציצית נוטל אחת מהערמה. האם יש ענין לייחד בגד ציצית לכל אחד מהם, או שאין בכך כל שאלה?
תשובה:
מן הראוי לייחד לכל אחד מהבנים את בגדי הציצית, ולהשתדל שכל אחד ילך עם בגד הציצית שלו ולא להחליף עם האחים.
בהלכה מבואר שבשביל שבגד יהיה חייב בציצית מן התורה, הוא צריך להיות בבעלות האדם שלובש אותו, לעומת מי שלובש בגד שאול, שבזה אין חיוב מן התורה להטיל ציציות, וגם רבנן חייבו בציצית רק אם הוא שואל את הבגד לתקופה של מעל לשלושים יום. יוצא אם כן, שבשביל שהבחורים יקיימו מצות עשה מן התורה של ציצית, הבגד צריך להיות שייך להם ובבעלותם, ולכן טוב יעשה האבא אם ייעד ויקנה לכל אחד מבניו את הציציות שאותו הוא ילבש.
כאשר כל הציציות מונחים בערמה אחת עבור כולם, וכפי המקרה בשאלה, יוצא שכל אחד בעצם שואל את הבגד לזמן שאותו הוא ילבש אותו, ואם הוא מחליף כל שבוע את בגד הציצית יוצא שהוא גם לא שואל אותו למשך שלושים יום רצופים, ובאופן זה הבגד פטור מציצית.
