הלכות ראש השנה

שאלה: האם יש סדר שבו צריכים לאכול את הסימנים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה?
תשובה: מכיון שעל חלק מהסימנים צריכים לברך ברכה ראשונה, סדר האכילה שלהם ייקבע לפי
הלכות קדימה בברכות. מיני העץ, חייבים בברכה ראשונה משום שהם לא נחשבים כ’דברים הבאים
מחמת הסעודה’, ובאכילתם יש להקדים את התמר ולברך עליו ‘בורא פרי העץ’ משום שהוא משבעת
המינים [ולכן הוא קודם לתפוח בדבש, אפילו אם התפוח חביב עליו יותר], והוא קודם לרימון משום
שהוא קרוב יותר ל’ארץ’ שבפסוק.
בנוגע לסימנים ממיני האדמה [קרא, סילקא, רוביא, כרתי] נחלקו הפוסקים האם צריך לברך עליהם.
מחד, ירקות נאכלים בדרך כלל כחלק מהסעודה, מאידך, אכילתם כ’סימנא מילתא’ בליל ראש השנה
היא אכילה נפרדת מהסעודה, ומחמת ספק זה אין לברך עליהם, או לפטור אותם במין האדמה
שוודאי חייב בברכה.

שאלה: שמעתי שיש דיון סביב הקידוש שעושים לפני תקיעת שופר. מהם הצדדים להתיר ולאסור,
ומה ההוראה למעשה בשאלה זו?
תשובה: ישנה הלכה כללית שאסור לאכול לפני שמקיימים מצוה שחייבים בה, וכגון לפני קיום מצות
לולב, קריאת המגילה וכדו’, ולכן יש מן הפוסקים שאסרו לקדש ולאכול לפני קיום מצות שופר.
לעומת זאת, יש מן הפוסקים שכתבו שמכיון שבשעת הדחק מותר לטעום משהו קודם קיום המצווה,
גם כאן אפשר להתיר אכילה מועטת משום הקושי שיש לאנשים לעמוד בתפילה שעות רבות, ולכן
נהגו במקומות רבים לקדש קודם התקיעות.
ההוראה בזה למעשה היא כדלהלן. מי שכוחותיו עומדים לו, ומסוגל להמתין עד אחרי מוסף, עדיף
שלא יאכל קודם התקיעות, ויסתפק בשתיית מים לפני התפילה, דבר שוודאי מותר, וטוב לעשות כן
גם בשביל לא להיחשב ל’מתענה עד חצות’, דבר שאסור ביו”ט. ואותם אלו שקשה להם להתרכז
בתפילה בלי לאכול ולשתות, יכולים לקדש קודם התקיעות, אולם צריכים הם להיזהר שאכילתם לא
תחשב ‘סעודה’.

שאלה: אני משמש בראש השנה כבעל תוקע, וקיבלתי הדרכה שבכדי שהתקיעות ייצאו טוב עלי
לקדש ולאכול לפני התקיעות. מה וכמה מותר לי לאכול בקידוש זה?
תשובה: גם המתירים לאכול, צריכים להיזהר לא לאכול עוגות בשיעור ‘כביצה’ [מקסימום 2-3
רוגלעך], ושאר אכילתם תהיה מפירות וכדו’ שבהם אין הגבלה.
יש לציין בנוגע לקידוש השנה, שא’ דראש השנה חל בשבת ולא תוקעים בשופר, גם המחמירים שלא
לאכול לפני התקיעות יכולים השנה להקל יותר ולקדש לפני מוסף.
אגב, ההדרכה שקיבל אותו בעל תוקע הייתה הדרכה טובה. הניסיון מורה שבעל תוקע שאינו מקדש
לפני התקיעות ‘מסתכן’ בכך שהוא ייחלש והתקיעות שלו ייצאו בהתאם.

שאלה: אני נוהג לתקוע עבור נשים אחרי התפילה. בשנה שעברה אחרי שסיימתי לתקוע, ניגש אלי
אחד מתושבי השכונה והודה לי על כך שתקעתי, משום שהוא לא שמע תקיעות באותו יום, וכיוון
לצאת ידי חובה. האם הוא יצא ידי חובה בתקיעות אלו?
תשובה: אותו אדם לא יצא ידי חובה בתקיעות אלו, משום שהבעל תוקע חשב שהוא תוקע רק עבור
אותן נשים שהתאספו סביבו, ורק אותן הוא כיוון להוציא ידי חובה. זאת בשונה מבעל התוקע בבית

הכנסת, שדעתו באופן כללי על כל מי ששומע את תקיעותיו, שבזה כל מי ששמע את התקיעות יצא
בהן ידי חובה.
ועל כן טוב לכל מי שתוקע בשופר, שיכווין להוציא את כל מי שרוצה לצאת בתקיעותיו, כך שגם אם
יהיה מאן דהו שרוצה לצאת ידי חובת התקיעות ללא ידיעת התוקע, הוא יוכל לקיים מצוותו בשמיעה
זו.
הוראה זו התחזקה אצלי בעקבות מעשה שהיה. באחת השנים התבקשתי ללכת לתקוע בבית אשה
שלא הגיעה לבית הכנסת [התאשפזה בליל ר”ה וחזרה לביתה], רגע לפני שהתחלתי לתקוע התברר
ב’מקרה’ [הנקרא סייעתא דשמיא] שגם בעלה לא שמע תקיעות שופר באותו יום, ולולי שהבנתי זאת
לפני התקיעות, לא היה יוצא ידי חובה, משום שכוונתי הייתה כפי שהתבקשתי – לתקוע עבור
האישה.