הלכות שונות לבין הזמנים

בשבוע הבא יסתיימו ימי בין הזמנים. אנו מביאים מספר הלכות אקטואליות, אך נוהגות כל השנה

שאלה: בחור רכב על אופניו במורד הרחוב, כאשר מולו הגיע לפתע רכב שנסע במהירות ועמד להתנגש בו. ברגע האחרון הצליח רוכב האופנים ‘לשבור’ ימינה ולהתחמק מהרכב הדוהר, אולם תוך כדי התחמקות זו הוא הזיק לרכב שחנה בצד הכביש. רוכב האופניים טוען שמכיוון שסטייה זו נצרכה להצלת נפשות, וגם בעל הרכב החונה מחויב בהצלת נפשות, אין עליו חובה לשלם את הנזק שאירע בזמן הצלה זו. האם הוא צודק?

תשובה: הכלל הוא ש’מציל עצמו בממון חברו’ חייב לשלם לחברו על הממון שהופסד בעקבות הצלה זו. לכן אדם שנמצא במצב סכנה, ולוקח את ממון חברו בכדי להינצל מהסכנה, חייב לשלם לבעל הממון על מה שלקח, ולכן למרות שלרוכב האופניים היה מותר לסטות מדרכו ולהזיק את הרכב החונה, מכל מקום חייב לשלם על נזק זה.

שאלה: חמישה חברים שטיילו יחד, נעצרו באמצע המסלול בשביל לאכול. לכולם יש לחם, אולם מכיוון שהדרך עוד ארוכה, והם זקוקים למים שברשותם לשתייה, אין להם מספיק מים לנטילת 5 זוגות ידים. מה הפתרונות שנוכל להציע להם בשביל שיוכלו לאכול מלחמם?

תשובה: נציע כאן כמה פתרונות לפי סדר העדיפות ההלכתית. אם באותו מסלול זורם נחל שמגיע מנביעת מעיין, יוכלו לטבול את ידיהם במים הזורמים ולצאת בזה ידי נטילת ידים, ומברכים בטבילה זו ‘על נטילת ידים’. עוד אפשרות היא להחזיק את הידיים אחד מעל השני. דהיינו, כולם מניחים אחד מעל השני את יד ימין ושופכים בבת אחת כמות של כחצי ספל מים, ותוך כדי כך צריכים כולם לסובב את היד אנה ואנה בשביל שהמים הנופלים יגיעו לכל היד, וכך יעשו אח”כ ביד שמאל. אופן זה נחשב נטילה טובה אפילו שהמים המגיעים לידים התחתונות מגיעות בעצם מנטילת ידים של העליון, משום שעל ידי כוונתם מלכתחילה ליטול יחד נחשבים כולם כיד אחת. ולכן גם אין קפידא אם תוך כדי הנטילה נוגעים ידיהם זה בזה. אפשרות פחות טובה היא ליטול ידים באופן רגיל עד מקום החיבור של האצבעות והאגודל לכף היד. אם אין שום אפשרות לנטילת ידים במים, ומכיוון שהם נמצאים במרחק גדול ממקום שיש בו מים זמינים יכולים הם לעטוף את שתי ידיהם בשקית וכדו’, ולאכול את הלחם בלי נטילת ידים. יש להדגיש שאופן זה מותר רק באופן שעוטפים את הידיים בשקית, ולא באופן שעוטפים את הלחם בשקית.

שאלה: מצוי הדבר בזמן הליכה בטיול ששותים מים גם אם לא צמאים, לשם שמירת רמת הנוזלים בגוף ומניעת התייבשות. האם השותה באופן זה צריך לברך ברכה ראשונה על המים? האם הדין ישתנה באופן ששותים מים בטעמים או מיץ?

תשובה: בהלכה מבואר שעל מים מברכים ברכה ראשונה רק כששותים מחמת צמא, ולכן השותה מים בלי שהוא צמא, כגון בשביל לא להתייבש או לפני צום, אינו מברך ברכה ראשונה. עם זאת, מי ששותה מים בטעמים או מיץ, צריך לברך ברכה ראשונה גם אם סיבת השתיה היא בשביל לא להתייבש וכדו’, משום שבזה מברכים על הנאת הטעם, והנאה זו קיימת בכל מקרה.

שאלה: בשנים האחרונות אנשים רבים הולכים לחוויה של ‘קטיף פירות חוויתי’, במהלכו הם עוברים במטע פירות וקוטפים מהפירות השונים בכדי לאכול אותם. האם צריך להפריש תרומות ומעשרות מהפירות שקוטפים, האם יש הבדל מהי כמות הפירות שאני קוטף? והאם צריכים לחשוש לעצי ערלה במטעים?

תשובה: קניית פירות מחייבת אותם בהפרשת תרומות ומעשרות גם אם אוכל אותם אכילת עראי, ומכיוון שחלק מהתשלום עבור הקטיף החוויתי הוא עבור הפירות שקוטפים, נחשב הדבר למקח המחייב בהפרשת תרומות ומעשרות כדין, ובברכה. ויכול להמתין עד שמסיים את קטיף כל הפירות ולהפריש על כולם בבת אחת. יש לציין שאם אדם קוטף פרי אחד (כגון משמש או אפרסק) ואוכל אותו לפני שקוטף את הפרי הבא, הוא לא חייב בהפרשת תרומות ומעשרות, אולם היתר זה לא שייך בדובדבנים וענבים שבהם קוטפים בבת אחת יותר מפרי אחד. בנוגע לערלה, תלוי באיזה פרי מדובר. ישנם פירות שאחוז הפירות האסורים מחמת ערלה הוא גבוה, וישנם פירות בהם אחוז הפירות האסורים הוא נמוך. ככלל, כאשר אחוז פירות הערלה הוא גבוה מחצי אחוז, יש להקפיד על בירור שאכן הפירות לא אסורים. ישנו לוח שמתפרסם מדי שנה מטעם ‘בית המדרש להלכה בהתיישבות’ בו מצוינים אחוזי הערלה שיש בכל פרי ופרי, ואפשר למצוא אותו ע”י חיפוש ‘לוח ערלה קיץ תשפ”ד’.

[email protected] : הרב עונה לשאלות בהלכה בטלפון: 058-3279418 | או במייל