מיד לאחר שמספר אליעזר לבתואל ולבן את השתלשלות המקרים שהביאה אותו לבחור ברבקה, הם מכריזים: "מה' יצא הדבר… הנה רבקה לפניך… כאשר דיבר ה'". ואנו תמהים, הרי גם אם נחפש, לא נמצא כל רמז מפורש לדברי ה' – המייעדים את רבקה ליצחק? למדים אנו מכאן יסוד נפלא: אם רק נשים לב, ונלמד את מה שקורה סביבנו, ניווכח לדעת שהקב"ה 'מדבר' אלינו דרך מאורעות החיים. כאמור, אין בתוכנו נביאים שמדריכים ומגלים מה לעשות בכל צומת בחיים, אך הקב"ה ממשיך להתגלות בתוך מקרי החיים ולכוון אותנו לדרך הנכונה. אם רק נלמד להסתכל נכון, נמצא 'הוראות התנהגות' ברורות. זאת בתנאי שנסתכל על הדברים בצורה נקיה ובלתי משוחדת. כשננקה את הלב, כבר נדע לתת את הפרשנות האמתית לאירועים ולהחליט נכון.
אליעזר רואה בכל צעד את דבר האלוקים, וכשהוא – תלמידו הגדול של אברהם אבינו ראש המאמינים – משמיע לאחרים 'סיפור יפה', גם רשעים כמו לבן הארמי, שומעים את דבר ה' מהדהד. אכן, לא נאמר דיבור אלוקי מפורש כי רבקה – היא המיועדת ליצחק, אך דיבור אלוקי עקיף מתוך אירועי החיים – היה גם היה. השתלשלות מדהימה כל כך של העניינים – כפי שראה אותם אליעזר, היא ממש דבר ה'. כי כאמור – ה' מתגלה לאדם דרך אירועי חייו.
כשנוכחו לבן ובתואל שה' דיבר אליהם שיסכימו להשתדך עם בית אברהם, היה מן הראוי כי ישלחו את רבקה מיד, אך מדרשי חז"ל מלמדים שלא כך היה הדבר, והם ניסו בכל כוחם לעכב את השידוך. זה עיכוב מאוד מוזר, הרי רק עכשיו הם הכריזו בעצמם "מה' יצא הדבר"…? הרי לנו דוגמא שלילית, למנהג הנפוץ אצל רבים, שמגיבים על כל דבר: בע"ה – אי"ה – ה' יעזור – הכל משמים ועוד 'צפצופי אמונה' שכאלו – שלא לדבר על אלו שנדרשים להבטיח משהו לזולתם – והם אינם רוצים באמת להיענות לבקשה, או אז הם עונים: 'בעזרת ה' – כשהם משתמשים בשם ה' 'לבטלה' – כדי לערפל את כוונתם ולברוח מהבטחה מפורשת… כשנדרשת מ'המאמינים הקטנים' הללו בחיים המעשיים אמונה בפועל – הדיבורים של 'בעזרת השם' נשכחים והאמונה שלהם נעלמת. כי האמונה של אלו היא אמונה שטחית מהשפה ולחוץ, והיא אינה גוברת על האינטרסים והנגיעות האישיות שלהם – שיש בהם קנאה תאווה וכבוד.
אמונה אמתית נבחנת במעשים ולא בדיבורים. קל להבחין בין יהודי שמאמין רק בדיבורים – למי שמאמין באמת. המאמין האמיתי הוא פחות חרדתי, פחות כועס, פחות דואג, ופחות תחרותי. היהודי שמאמין בה' – הוא אופטימי יותר, שמח ושליו יותר, סולח מהר יותר, והוא מוותר גם על דברים שמגיעים לו, הוא פשוט יהודי טוב יותר – כי הוא באמת מאמין בה' ולא רק מצפצף אמונה.
כבר למעלה משנה, מנקרת אצל רבים מאתנו השאלה: 'על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת – מה חרי האף הגדול הזה'? עולם התורה גם הוא, נתון תחת מסע רדיפה קשה ומתמשך, ורבים מצעירי בנינו חרדים על עתידם התורני. הלבבות מלאים חרדה 'מה יהיה הסוף'? ורבים מחפשים במה להיאחז, ועל מה להישען. לצערנו אין בתוכנו נביאים שיגלו לנו בצורה ברורה – על מה ולמה קורים אירועים קשים כל כך, אבל אין ספק שגם בעת הזו, מכוון הקב"ה את עולמו, והוא 'מדבר' אלינו בצורות שונות כדי שנבין. זה חייב להיות כך. אנו מאמינים בהשגחתו הפרטית של הקב"ה, וכי כל האירועים מסביב מכווני מטרה. אם רק נשים לב, נדע לשמוע את המסר – כל אחד באופן אישי בחייו, בהרגשותיו, ובענייניו הפרטיים.
הדבר הכי יעיל ומרגיע בעת הזו – הוא לימוד וחיזוק של האמונה והביטחון בה'. ריווח גדול וכואב הביאה בכנפיה 'מלחמת שמחת תורה', כשאנו נדרשים לבחון מחדש עד כמה אנו באמת מאמינים ביסודות דתנו, במציאות ה', בהשגחתו הפרטית 'שהכל נהיה בדברו' – שהכל הוא לטובה. כולנו נדרשים בעת הזו לחיזוק חדש באמונה וביטחון, החיזוק הזה טומן בתוכו קרבת אלוקים חדשה, שכולנו כל כך זקוקים לה.
