אלחנן אהרון | יזם קהילת ‘אזמרה לשמך’ בני ברק
את הסיפור הבא שמעתי מכלי ראשון, יהודי שעבר את “שישים לזקנה”: לפני שנים לימדתי באחד מתלמודי התורה המוכרים בירושלים, בזמן שהרב שך זצ”ל עוד היה בין החיים, ומחלוקת התרחשה בתוך הציבור החרדי, בעודי צועד בחצר התלמוד תורה אני מטה את אוזני לשיחה קולנית של שני ילדים על שניים מגדולי הדור זה אומר בכה וזה בכה, ונחרדתי, איך ילדים מדברים?! מניין המושגים, ועוד על גדולי ישראל?!
בצר לי פניתי למורי ורבי הרב וולבה זצ”ל והצגתי את שאלתי, הייתכן שכך ידבר ילד ב”חיידר” על גדולי ישראל יהיו מי שיהיו? משסיימתי לשאול, אמר לי הרב: “אבא של זה לא יודע לנהל שולחן שבת, ואבא של זה לא יודע לנהל שולחן שבת”. אלו היו דבריו הקצרים, יותר לא הייתי צריך.
המסר שעולה מהסיפור כל כך מדויק וברור: שולחן השבת אינו שולחן ניתוחים. אבל יש גם עומק בדברי הרב וולבה, יכול מאן דהו לחשוב שבנוסף לדברי התורה הנאמרים בשולחן שבת, זה המקום והזמן להכניס את ענייני ההשקפה בליבות המסובים, ואת זה שלל הרב וולבה. שולחן שבת אינו רק סעודת מרעים, אלא הזמן והמקום המתאים ביותר לקחת את בני המשפחה ולשאת אותם לגבהים בבחינת “התנערי מעפר של ימות החול, קומי”.
שולחן השבת זהו המקום המקודש ביותר ליהודי בזמן, באיכות ובחיבור אמיתי למערכת של אמונה ומערכת של משפחתיות גם יחד, נגדיר לעצמינו ולבני משפחתנו שבת מה היא, יום מנוחת הנפש יותר מאשר מנוחת הגוף, יצירה של מנוחה, יום שניתן לנו בראש ובראשונה לחדש את עצמינו בתוך מערכת שבועית עמוסה, זמן שונה מימות החול עליהם נאמר “ששת ימים תעשה מלאכתך”, הם הימים שאדם מתמקד להשיג את מזון הגוף והנלווה, אבל “יום השביעי שבת לה'”, אתה תעשה את היום לה’ אלוקיך, תעשה אותו כזה שתתבונן קודם כל בך ברוחך ובנשמתך המבקשים קרבת ה’, והנה לך 25 שעות מוקדשות רק לעצמיות שלך.
סעודת שבת היא ההזדמנות לתת מקום לכל אחד ואחד, לכבד את השבת ולכבד את היושבים בשולחן השבת. אם ענייני החול ישארו על מפתן הבית כשראש המשפחה יחזור מבית הכנסת ויכריז במאור פנים ‘גוט שאבעס’, יתמלא הבית באורה של השבת, ואולי גם נזכה להרגיש “מעין עולם הבא”.
לתגובות והערות: [email protected]
