חלקי בגלותי – חלקי בגאולתי

כבר כמעט אלפיים שנה אנו מחכים לבניין המקדש בירושלים, רבים וטובים שואלים את עצמם – אם
במשך דורות רבים, יהודי כל הדורות וצדיקי העולם לא הצליחו בעבודתם ובציפייתם להביא גאולה
לעולם, מי אנחנו שנצליח איפה שהם נכשלו, ומה כבר אנחנו יכולים לעשות מהמקום האישי שלנו –
שעוד לא נעשה?
איננו מתיימרים לדעת חשבונות שמים, ומהי מטרתה של הגלות הארוכה כל כך, אך דברי חז”ל
המלמדים ש’כל שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו’ – מחייבים כל אחד מאתנו לחשוב על חלקו במצב
הגלות והחורבן של עמנו.
הגלות שאנו שרויים בה, משליכה על כל אחד באופן שונה. בהעדרה של ההתגלות האלוקית שיצאה
מהמקדש – יצאנו לגלות ארוכה שבגללה כמעט אף יהודי לא מרגיש באופן קבוע – וודאות ובטחון
אישי, במקומו. עיקר הגלות של יהודי אינה גלות של מקום, כי אם בעיקר גלות נפשית ורוחנית של
היהודי בתוך עצמו. המון ספקות, דאגות, בלבולים, חוסר סיפוק אישי, היעדר שמחה, חוסר אמון,
מחלוקות וחיפוש אישי ללא מוצא – הם רק חלק מתוצאות הגלות הזו.
כדי להיגאל מתוך הגלות של עצמנו, נדרשת מאיתנו יציאה מתוך עצמנו לעברם של אחרים הסובבים
אותנו. המשימה האלוקית המרכזית המוטלת על כל יהודי, היא ללכת ב’דרך ה’ – כמו שחינך אותנו
אברהם אבינו מייסד אמונתנו: “ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט”. דרך ה’ היא המצווה ללכת
בדרכי ה’ הטובים – ולעשות טוב בעולם – כמו ה’ הטוב והמיטיב.
ראיה שלא ניתנת להפרכה על קיומה של נשמה אלוקית בתוככי האדם, היא ההרגשה הטובה שאדם
מרגיש כשהוא מסייע למישהו אחר. בשונה מההיגיון החייתי, שדואג לקחת כל מה שאפשר לעצמו.
הנשמה היא חלק אלוקי שנמצא באדם. משמעות הדבר שהאלוקים שכל עניינו הוא להיטיב עם העולם
כולו – נמצא בתוככי גופו של האדם, וגורם לו גם כן לרצות ‘להיות טוב ומיטיב כמוהו’. לכן, כשיהודי
עושה טוב למישהו אחר – הוא מתחבר לחלק האלוקי שבו – שפועל כמו שהוא צריך לפעול, דבר
שמביא את הרגשת הסיפוק הנפשי שאין גדול ממנו.
הניסיון מלמד, שצעירים ומבוגרים כאחד שהיו שקועים במצבים של חיפוש אישי ומצבי רוח
ירודים –התחילו להרגיש טוב יותר עם עצמם, כשמצאו אפיק אישי בו תרמו מעצמם לאחרים.
אם משמעותה של הגלות-בהיותו של הגילוי האלוקי רחוק יותר מאתנו, הדרך לגאולה תהיה בחיפוש
הדבר שיחזיר את אלוקים להיות נוכח בחיינו בצורה שנרגיש אותו. הדרך להיגאל מגלות עצמנו,
חייבת להיות בחיפוש דרכים איך להשיב את האלוקים אל תוכנו. זה כאמור יכול להיות רק בחיבור
שלנו לערכים הטובים של האלוקים, הקורא ליהודי להשפיע ולהיות ‘יהודי טוב ומיטיב’-בדיוק כמו ה’
הטוב והמיטיב.
ארגון ‘חלקי בקהילתי’ שם לעצמו מטרה ‘שלא יישאר אף בוגר ישיבה-חרדי עובד בלי קהילת
חברים משלו. הצלחתה של קהילת החברים תהיה בתחושת השייכות והמשמעות האישית
שירגיש כל חבר בקהילה, דבר שיקרה רק אם כל חבר ירגיש שהוא תורם מעצמו למען שאר
חברי הקהילה. לכל אחד מאתנו יש תכונות וכישורים ייחודיים אותם הוא צריך לתרום לקהילה.
התרומה האישית הזו לא רק תיטיב עם שאר החברים, אלא כאמור תגרום לחבר התורם בעצמו
סיפוק גדול ותחושת מילוי עצמי. הניסיון מלמד שככל שתרומת החברים האחד לשני-בכל
התחומים האפשריים גדולה יותר-כך הקהילה מוצלחת יותר, ורבים רוצים להימנות על חבריה.
מעתה, לא ישאל כל אחד מאתנו את עצמו רק את השאלה מה ‘חלקי בגלותי’ ? אלא בעיקר: מה
‘חלקי בגאולתי’ ?!