חלקי בתורתך

איך אוהבים את התורה? כשעוסקים בתורה מתוך התעניינות וחיבור מתחברים

טור אורח

10/19/2022

20:42

pexels-cottonbro-5986502

הרה״ג ברוך צבי גרינבוים

פרשת תזריע

יסורים של אהבה
על צרעת הבתים נאמר בפרשתנו:
“ונתתי נגע צרעת” ואמרו חז’ל: ‘בשורה טובה היא להם שנגעים באים עליהם , לפי שהטמינו הגויים יושבי הארץ מטמונות זהב בקירות הבתים – כל 40 שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע – נותץ את הבית ומוצאן’.
היתכן, הרי הנגעים באים בגלל חטאי לשון הרע וגאווה, ומדוע שהחוטא ירוויח מטמון מהעונש שמגיע לו?
ללמדנו, שעונשי שמים לא נועדו להכאיב לאדם אלא לגרום לו לעצור את זרם החיים ולהיבנות מחדש.
היסורים אוצרים בתוכם עתיד מזהב, אם רק נפרק נכון את ה’קירות הנגועים’ של יסורי חיינו – נמצא אוצרות..
(חלקי בקהילתי)

סטטוס
לשבת

הרב ישראל הלפרין, ר”מ ועורך ‘פשטות המתחדשים’

על לשוננו שגורה תפילה מלאה כיסופים, שמבטאת את פסגת החלומות והגשמת חייהם של רבים – “ותן חלקנו בתורתך”. תפילה זו היא קדומה ומופיעה כבר במסכת אבות ובירושלמי, ובתפילות שבת וימים טובים. בטור זה אתמקד מעט במשמעות החינוכית של ‘נטילת חלק’ של כל יהודי בתורה, ומעט גם על החשיבות הערכית שלה.

אין ספק שקיום מצוות ‘תלמוד תורה’ לא צפוי להחזיק מעמד לטווח ארוך באופן של קביעת עיתים לתורה ללא התעניינות ותחושת יצירה. בדרך של ניתוק וריחוק חלילה, הלימוד עלול להיות מתיש ואט אט ללכת ולהתמעט.

גם מבחינה ערכית ומהותית, התורה נועדה להיות חקוקה בנפש האדם ולעשות בה רושם. אם לימוד התורה יתנהל רק בדרך של הכרח ונֶטל אשר אין בבסיסו שום חיבור, הנפש עלולה להפסיד את הרווחים שהלימוד אמור להעניק לה.

לא כן לימדונו חכמינו, אשר ניסו בכל דרך להטמיע בנו את ה’שעשוע’ הזה של עיסוק בחדוותא דאורייתא. אין זה משל ומליצה ובאמת אצל רבים, בדורנו ובכל הדורות, התורה הינה משוש חיים ושעשוע לנפש. רק בדרך זו התורה הצליחה להשתמר ולפרוח בכל הדורות, אצל עשירים ועניים, חולים ובריאים, קטנים וגדולים. בשורות הבאות אציע מבט נוסף על החשיבות החינוכית של שימת הדגש על חלקו של כל אדם בתורה.

ידוע, והדבר אף נחקר בצורות שונות, שעיסוק בתחום שבו האדם מתפתח וחש יצירתיות וחיבור, תורם באופן מכריע ליציבות נפשו ובריאותו. תחושת היצירה וחוויית החיבור הן עוגן ואחיזה בזהות ובעצמיות של האדם, וממילא הן מהוות תריס ומגן מפני כל איום וערעור. נדמה שכל אדם יכול להעיד על עצמו שתקופות של יצירה ועשייה עם משמעות הן הזמנים הטובים ביותר שלו.

כך נכון הדבר במציאת החלק של האדם בתורה. חיבור וחוויית יצירה תורנית, מלבד מה שהם פועלים ביציבותו הנפשית של האיש, מהווים הם גם עוגן רוחני ותורני, למען יעמוד ימים רבים. הדא הוא דכתיב “חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה” (משלי כב, ו). וכהדרכת חכמינו במסכת עבודה זרה (יט.) את המורים המלמדים (עי’ רש”י שם): אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר “כי אם בתורת ה’ חפצו”.

יש לציין, שהנקודה הזו לא מצטמצמת רק לחלק התלמוד. יסוד זה נכון גם בכל חלקי העבודה. לכל יהודי יש מקום להתגדר בו, אם בתפילה אם בחסד, או בהצנע לכת וכן בשאר חלקי העבודה. אך ראוי ונכון ואף מוכרח, שכל יהודי יגיע וימצא גם את חלקו בתורה ושם יתפתח ויפרה את התורה ואת עצמו.

סקרנות ומשיכת הלב

אך מהו באמת אותו חלק ואיך ניתן למצוא אותו? מה יעשו אותם אלה שעדיין נבוכים ולא מצאו מדרך רגל יציבה ונינוחה במרחבי התורה והעבודה?

אינני מתיימר לנסות לענות על שאלה מורכבת זו. אם באדם בוגר עסקינן, הרי שעליו לנסות להאזין ולהקשיב לחלקים שונים בתורה עד שימצא את אשר נוגע בשכלו ובליבו ומעורר בו סקרנות ועניין. תחושת מציאה ו’גילוי’ זו איננה ניתנת להעברה. תפילה וביקוש יובילו בעזרת ה’ את האדם למצוא בסופו של דבר את חלקו בתורתו. אני בטוח שיש עצות רבות לזה שאיני מכירם, אבל נדמה שחיפוש כנה יוביל את האדם למצוא את חלקו.

ואם ביחס לבנים והתלמידים אנו מדברים, או אף ביחס לחברים ולסובבים אותנו, האחריות שלנו כפולה ומכופלת. מן הניסיון יעיד כל בר בי רב, שאכן ניתן להעביר ו’להדביק’ אחרים בשיגעון הזה. נדמה שהדרך העיקרית היא על ידי סקרנות אמיתית וספונטנית. כאשר המורה מלא בסקרנות ועניין, כאשר האב חש בעצמו עונג ותיאבון רב בחלקו בתורה, הוא עשוי להדביק ב’חולי’ זה את בנו. ‘שעשוע’ עובר בקלות בתורשה תרבותית, קל וחומר בן בנו של ק”ו בתורת ה’ תמימה משיבת נפש ובפקודי ה’ ישרים משמחי לב.

בעל ה’כתב והקבלה’ פירש את משמעות התפילה ‘ותן חלקנו בתורתיך’ מלשון שעשוע ותענוג, וכך ניסח את המטרה הנכספת: ‘חלק’ לשון שעשועים ותענוג […] שניהם יורו על דבר שווה וישר הבלתי פגום ואין בו עקמימות,[…] וזה לשון ‘חלקנו’ שאנו מתפללין עליו “ותן חלקנו בתורתך”, לפי שחכמת התורה נעלמת מאד ולחסרי השגה כמונו מייגעת דעת האדם אשר יעמול להשיג תעלומות חכמתה, לכן מבקשים מאת החונן לאדם דעת, לחונן אותנו במתנת חנם להיות חלקנו כלומר השתעשעותנו בתורתך שנמצא עונג ונחת רוח בהשגת המבוקש (עיין באריכות בפירושו על הפסוק “כי חלק ה’ עמו” – דברים לב, ט).

מתוך דבריו עולה יסוד נוסף וחשוב לא פחות: בשביל שהתורה תהיה שעשוע לאדם, היא מוכרחת להיות חלקה וישרה. זה נכון בלימוד אישי או עם חברותא, ונכון עוד יותר בהוראה לאחרים. יתכן שזה החלק הקשה (אך נרכש) בדרך הנכספת. ואכמ”ל.

פעם בערב חג השבועות נסעתי עם אבי מורי ברכב, וברדיו ניגן רדיו דתי, בו הדובר הדריך כיצד לחנך את הבנים לאהבת תורה: “להראות לילדים איך האבא אוהב את התורה על ידי הריקוד עם הספר תורה בשמחה עצומה…” כמענה לדברים הביע אבי חרש: “אם האבא עוסק בה בהתעניינות, ובשבילו התורה היא כמעיין חי ושוקק, הילד יבין טוב מאוד מהי אהבת תורה. זה לא יקרה רק על ידי ריקוד”.

לא חייבים לרקוד עם ספר התורה, מספיק להיות מכור אליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד כותרות

אקטואליה

להמשיך הלאה או נקסט?

אקטואליה בהלכה

מט"ח של ריבית

אקטואליה

מדינה של גהינום

כותרות משנה

התנערי מעפר החול

אולי יעניין אותך גם

A "Heder" an orthodox Jewish school
1965/01/01  Copyright © IPPA 03750-005-13  
                    Photo by Barzelai Avraham
התנערי מעפר החול
pexels-pixabay-161561
זכרונות מן העבר
_f33664f9-39b9-4ce5-9527-b38b301417be
לוח השנה היהודי - חלק ב'
WhatsApp Image 2022-07-28 at 18.26.55
ליל שישי של חלקי - הסיירת
איך אוהבים את התורה? כשעוסקים בתורה מתוך התעניינות וחיבור מתחברים אליהם באהבה גדולה
סגור נגישות