חלקי ה’ אמרה נפשי

בשבוע שעבר כתבתי על כמה מהנושאים שמטרידים אותי, והוספתי שלדעתי הם מטרידים
גם את חברי. לא האמנתי עד כמה, והופתעתי מכמות המיילים שקיבלתי. אני רוצה לומר
תודה לכל מי שהגיב, ובעזרת ה’ בשבועות הקרובים אשתף את הקוראים בחלק מהתגובות.
בינתיים, הייתי שמח להוסיף עוד שתי שאלות שמסבכות אותי, ולא נכנסו בשבוע שעבר.
אשמח מאוד לקבל התייחסות גם אליהן:

 מה עושים כשהילד שואל שאלות, שאין לי עליהן תשובה? או יותר גרוע מזה – יש לי
תשובה אבל אני לא רוצה לומר לו אותה, כי זה יבלבל אותו לגמרי. אני אסביר:
לפעמים אני מרגיש שדרך העיניים של הילדים, אנחנו חוזרים עוד פעם לילדות,
והמבט שלהם, מספר לנו את האמת בלי שטיקים ובלי טריקים. לכן זה ממש מפחיד
כשהילד שואל ‘אבא, מי הרב שלנו?’ לחברים שלו בכיתה מאוד ברור מי הרב שלהם,
והוא קצת מתפדח שלאבא שלו אין רב. כתבתי שבוע שעבר שאני לא מוצא רב, אבל
זה גם כי קשה לי לתת אמון ברבנים, נראה לי שהם לא מבינים מה קורה אצלי. ואת
זה אי אפשר להגיד לילד. אני מחפש רב, אבל בינתיים – מה עונים לילד?

 עד לפני כמה שנים, הקפדתי לאכול רק הכשרים מהודרים, כמו בבית של ההורים
שלי. בשנתיים האחרונות אני רואה אנשים שאני מכיר ופחות מקפידים. זורמים גם
עם הכשרים חלשים יותר. כששאלתי אותם, הם טענו לי שבעצם ‘עד אחד נאמן
באיסורים’ ולכן כל הכשר הוא טוב. חוץ מזה, כולנו יודעים כמה פוליטיקה יש בסיפור
של ההכשרים, אז למה באמת צריך להקפיד דווקא על מהדרין?