חלקי ה’ אמרה נפשי

טור אורח

07/14/2023

13:30

הורדה (10)

הרה״ג ברוך צבי גרינבוים

פרשת תזריע

יסורים של אהבה
על צרעת הבתים נאמר בפרשתנו:
“ונתתי נגע צרעת” ואמרו חז’ל: ‘בשורה טובה היא להם שנגעים באים עליהם , לפי שהטמינו הגויים יושבי הארץ מטמונות זהב בקירות הבתים – כל 40 שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע – נותץ את הבית ומוצאן’.
היתכן, הרי הנגעים באים בגלל חטאי לשון הרע וגאווה, ומדוע שהחוטא ירוויח מטמון מהעונש שמגיע לו?
ללמדנו, שעונשי שמים לא נועדו להכאיב לאדם אלא לגרום לו לעצור את זרם החיים ולהיבנות מחדש.
היסורים אוצרים בתוכם עתיד מזהב, אם רק נפרק נכון את ה’קירות הנגועים’ של יסורי חיינו – נמצא אוצרות..
(חלקי בקהילתי)

סטטוס
לשבת

גם השבוע אני רוצה לצטט מייל שהגיע אלי בתגובה לטור הראשון, ואני מביא אותו בפניכם
כאן במלואו, כמו שאומרים: ‘לא נגעתי’:
שלום לך א.ב. בגיליון 186 פורסם טור תחת הכותרת ‘חלקי ה’ אמרה נפשי’ בו הצעת בפני
הקוראים שאלות שמטרידות אותך, בלי לייפות את הדברים. הנושא הראשון בו פתחת, היה
חיי היומיום במשרד, ותחושותיך המעורבות. ‘במשרד סביבי, כתבת, יש אווירה של חול,
מתירנות ונהנתנות. אני רוצה לזרום, כי ככה נחמד יותר, וזה טוב לעסקים. איך מצליחים
בכל זאת להציב גבולות? סיימת בשאלה.
אני רוצה לשתף אותך בהרגשות דומות שחוויתי כשהתחלתי לעבוד במשרד רואי החשבון בו
אני עובד. זה משרד גדול, שמאמין בחיבור חברתי בין העובדים, ולכן מלבד ימי כיף וגיבוש,
גם מקפיד על מפגשים חברתיים במשרד עצמו, חדר אוכל פעיל, וחדרי ישיבות מזמינים. אני
טיפוס ידידותי מטבעי, הקב”ה חנן אותי בקסם אישי ואני יוצר באופן טבעי קשר אנושי.
בקליל.
באחד הימים, הזמין אותנו חבר אליו הביתה. הרגשתי חלק טבעי מהחבורה, וכמובן
שהתייצבתי בשעה המיועדת. הערב היה נחמד מאוד, אווירה כייפית וזורמת, אוכל כשר
למהדרין, ובכל זאת הערב הזה מסמל אצלי את קו פרשת המים. את הרגע בו הבנתי
שהתבלבלתי קצת בדרך.
לא יודע לשים את האצבע, מה כל כך צרם. נושאי השיחה, החספוס או האווירה הקלילה
מידי. אבל בסוף הערב יצאתי בתחושה ברורה חדה ומוחלטת: אני לא שייך לכאן. זה לא
העולם שלי.
פתאום נזכרתי בראיון ההוא של עו”ד ר’ יעקב וינרוט ז”ל לאחר הפגנת המיליון מול בית
המשפט העליון לפני רבע יובל כמעט. בו הסביר בסערת רוחו, איך בבת אחת התברר לו עד
כמה הוא שייך לשבט שלו – החרדי: “ברחוב ז’בוטינסקי, ליד חנות כלי חרסינה, פתאום
שמעתי את השבט שלי צועק ‘שמע ישראל’. עצרתי את האוטו. הייתי מוכרח, ובכיתי. כי אני
כבר לפני שנים הגעתי למסקנה שאני שייך לאותה חבורה ארורה של הלא שייכים…
והשלמתי עם זה… ופתאום עברה בי תחושה אדירה שאני שייך”.
אם אני יכול להציע משהו, זה לעבוד על הגדרת הזהות הפנימית, על ההשתייכות – אולי
לקהילה או לקבוצה. אבל להיות שייך. זה עוגן חזק, ואחרי שעוגנים, אפשר להפליג רחוק. כי
תמיד יש נמל בית לחזור אליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד כותרות

אקטואליה

להמשיך הלאה או נקסט?

אקטואליה בהלכה

מט"ח של ריבית

אקטואליה

מדינה של גהינום

כותרות משנה

התנערי מעפר החול

אולי יעניין אותך גם

A "Heder" an orthodox Jewish school
1965/01/01  Copyright © IPPA 03750-005-13  
                    Photo by Barzelai Avraham
התנערי מעפר החול
pexels-pixabay-161561
זכרונות מן העבר
_f33664f9-39b9-4ce5-9527-b38b301417be
לוח השנה היהודי - חלק ב'
WhatsApp Image 2022-07-28 at 18.26.55
ליל שישי של חלקי - הסיירת
סגור נגישות