חלקי ה’ אמרה נפשי

רציתי להציע בפני קוראי ‘חלקי בקהילתי’ שאלות שמטרידות אותי, ולדעתי כמוני גם את
רבים מחבריי. אולי אם נציף אותם בצורה מסודרת, נוכל ‘לעשות חושבים’ וכמו שכתוב
‘ותשועה ברוב יועץ’:

 במשרד סביבי, וגם אצל רוב לקוחותיי יש אווירה של חול, מתירנות ונהנתנות. אני
רוצה לזרום איתם, גם כי ככה נחמד יותר, וגם כי זה טוב לעסקים. איך מצליחים בכל
זאת להציב גבולות שבסופו של דבר חשובים לי יותר מהכל?

 לא נעים להודות, אבל עדיין מרגיש לי שאם אני לא לומד כל היום, אם אני לא ממית
עצמי באוהלה של תורה, אז אין טעם בלימוד חלקי, בטח לא לימוד של דף היומי
שתקוע אצלי בראש, כדבר הכי בעלבתי ושטחי שיש.

 אין לי רב. אני לא בטוח שאני בכלל צריך רב, אבל לפעמים יש לי שאלות שהמו”ץ
השכונתי לא נראה לי האיש המתאים להציג בפניו. איך אני מוצא רב לעניין?

 אני לא יודע אם זה קשור ליציאה לעבוד, אבל אני והתפילה לא הכי מסתדרים. אני
מאוד משתדל לפחות להתפלל בבית כנסת, אבל זה ממש לצאת ידי חובה. בימים
נוראים אני מתפלל ומתחבר, אבל ביומיום, כמעט כלום. רק להגיד ולסיים.

 אשתי בכלל מרגישה פחות קשורה לכל העולם התורני. היא גם ככה עובדת במקום
חילוני, חוזרת הביתה ומשקיעה בילדים, כמעט לא באה במגע עם הציבור החרדי.
בשיחות בינינו, היא מודה שהיא לא ממש מרגישה שייכת. מה עושים?

זהו בינתיים. אלו שאלות שמטרידות אותי ביומיום, ואשמח לתגובות ממכם הקוראים

ניתן לשלוח לכתובת: [email protected] ולציין בנושא: ‘תגובה לטורו של א.ב.’