חלקי והשלמתי

טור אורח

09/29/2023

13:56

_c5378b7e-b31b-46a2-afaf-8b7e2487e3c5

הרה״ג ברוך צבי גרינבוים

פרשת ויצא

יהודי מגלה רגישות יעקב אבינו – בחור צעיר הבורח מבית אביו, מגיע לחרן – עיר זרה – ונתקל שם בשעת צהרים ברועי צאן שיושבים בבטלה, ומיד הוא מעיר להם :
“לא עת האסף הצאן.. השקו הצאן ולכו רעו”.
סליחה יעקב , מאיפוא האומץ שלך, כאורח זר – להעיר לאנשים לא מוכרים? למדנו מיעקב , שתפקידו של יהודי הוא – ‘תיקון עולם’, וכשיהודי נתקל בעוולה ובחוסר צדק – אסור לו להיות אדיש , ותפקידו לעורר ולפעול – בלי להיות יותר מידי נימוסי. יהודי טוב מגלה רגישות לכל מה שסביבו.‏‎.‎‏
הוא מגיב. הוא פועל. וכשהוא לא יכול לעשות כלום, הוא מתפלל שיהיה טוב, אבל לעולם הוא לא מתעלם…
(חלקי בקהילתי)

סטטוס
לשבת

מאז גיל 20 בו סגרתי את חובותיי לאגד.. אני משתדל לא לגעת במשהו שאינו שלי. לפני חודשיים,
נשארתי בבית לשמור על הילדים, כשאני מתכנן לנצל את הזמן ולהתקדם בלימוד משניות סדר
טהרות, אותם למדתי באותה תקופה. מי שלמד פעם טהרות יודע, שיש שלב בו בלי משניות קהתי זה
פשוט בלתי אפשרי. מכיוון שבבית יש לי רק פירוש הברטנורא, בלית ברירה קפצתי לבית הכנסת מול
ביתי ושאלתי ללא רשות “רק להערב” כרך אחד. זו חוויה די מפחידה, כיוון שבדורנו בית הכנסת
מצולם, ואחת לשבוע מתפרסמת מודעה: “אתה שלקחת בזדון ספרים אלו ללא רשות, ראינו אותך
במצלמות.. כדאי לך להשיב את הגזילה, ויפה שעה אחת קודם”. ולמרות זאת, לא התאפקתי,
בתירוצים שממילא אף אחד לא משתמש כרגע, וכמובן עד הבוקר אחזיר. בפועל זה נמשך כמה
שבועות ,התחמקתי מעיניו המאשימות של הגבאי, שכאילו רמזו לי בכל מפגש: ‘אני מכיר אותך גנב
משניות מדופלם’. בלילה בו סיימתי את הכרך, התגנבתי באישון ליל כדי להשיב את הגזילה למקומה.
 והנה פלא, ברגע בו נפרדתי בצער מהמשניות הגזולות, החל לצוף בזכרוני, הניגון של שמחת תורה
“שאו שערים ראשיכם”.. מהרגעים בהם הגבאי רודף להשיב את הספרים לארון, בעוד אנחנו גונבים
איתם עוד סיבוב. ואז הבנתי משהו: שמחת תורה פסגת החגים, זה הזמן בו כל אחד – ולא משנה
כמה למד במשך השנה – מקבל את הזכות להחזיק את ספר התורה. אותו ספר שבמהלך השנה,
מלבד הגבאים, אין לאיש גישה אליו מלבד בעליה לתורה, או בהגבהה וגלילה. פתאום הוא אצלך
בידיים ואתה רוקד איתו. מה סוד הפריווילגיה הנדירה הזו? אולי זו מהותו של החג הקדוש, הזכות
של כל יהודי לגנוב לעצמו כמה דקות עם התורה. גם אם במשך השנה אנחנו מרגישים פחות שייכים.
לכן רוקדים עם ספר תורה סגור ועטוף, כי זה לא שייך ללומדים דווקא, אלא לכל יהודי שיכול לעשות
את מה שהספר עצמו לא יכול – לרקוד בפועל. וכלשון הזוהר: “שמחת תורה – בו ישראל משמחים את
התורה”..
צריך לאמץ את זה כל השנה, לגנוב כל יום כמה דקות של לימוד תורה, למרות העיסוקים. זוהי זכותינו
וחובתינו, וזה בעיני העומק ברעיון הנפלא של חלקי בקהילתי, לכל אחד מאיתנו מגיע ביושר להיות
מחובר, ובעיקר בשמחה!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד כותרות

טורים

ה'דינה' שמאחורי הקלעים

טורים

כמה טוב לקנא!

זוגיות

החוסן הביתי-אור בחשיכה

טורים

אולי יעניין אותך גם

_f33664f9-39b9-4ce5-9527-b38b301417be
לוח השנה היהודי - חלק ב'
WhatsApp Image 2022-07-28 at 18.26.55
ליל שישי של חלקי - הסיירת
pexels-ryan-millier-3229622
המלך בשדה - עבודת האלול דווקא בתוך החומריות
pexels-daria-shevtsova-3626592 (1)
תשמח שיש לך בית
סגור נגישות