הרמב’ם בפרק א’ הלכה ט’ מהלכות תלמוד תורה כותב:
“גדולי חכמי ישראל, היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים… ואעפ”כ היו עוסקין בתלמוד
תורה ביום ובלילה, והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו”
נעיין נא ונבין מה בא הרמב”ם ללמדנו בדברים אלו? לספר את ההיסטוריה, כי היו שואבי מים
שנהיו למעתיקי השמועה? אולי בא לחזק את לבבות אנשי העמל ועבודת הכפיים? נראה
שלא, שהרי הרמב”ם הוא ספר של הלכה, לא של היסטוריה או מוסר.
הרמב”ם קובע כאן מסמרות בהלכה גדולה, שנאמרה במצוות תלמוד תורה: גם אדם העובד
קשה בעבודה מפרכת, עליו ללמוד תורה בצורה שיטתית וקבועה ‘ביום ובלילה’. אם יעשה
זאת ברצינות – יוכל לגדול ולהיות ל’מעתיק שמועה’. חוטבי העצים ושואבי המים לא יכלו
לשבת וללמוד במנוחת הנפש, עבודתם הקשה מנעה מהם ללמוד בנחת ויישוב הדעת, ובכל
זאת לא ויתרו על לימוד קבוע והיו עוסקים בתורה ‘ביום ובלילה’.
הבו גודל לבוגרי הישיבות שיצאו לעמל החיים, הקובעים תלמודם כשמתאפשר להם ’ביום
ובלילה’ ומתעקשים בכל מחיר לעסוק בתורה, בדרכם המובטחת לצאת ’מעתיקי שמועה’.
תורת קבע
אם נעקוב אחרי תלמידי חכמים שבחייהם הם גם ’חוטבי עצים ושואבי מים’, נראה שהם
קיימו בעצמם מאמר חז”ל ’עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי’. ההגדרות ‘תורת קבע’
ו’מלאכת עראי’, אינן נמדדות במימד הזמן – שעות ארוכות ללימוד ושעה קצרה למלאכה.
תורת קבע נקבעת על פי המודעות של האדם לחשיבותו ומעלתו של זמן זה המוקדש ללימוד
תורה, הקובע ומגדיר את כלל רמתו היהודית בשאר היום. יתר שעות היום המוקדשות
לעבודה – הן בסדר עדיפות משני . תורת קבע היא ההתייחסות הרצינית של הלומד לזמן
המוקדש ללימוד תורה, העומד במרכז סדר יומו, והוא נקודת הנביעה של מעיין חייו.
תוכנית עבודה.
כדי להצליח ללמוד תורה ’ביום ובלילה’ למרות עבודה מפרכת של חוטבים ושואבים, צריכה
להיבנות תוכנית למידה ברורה של הספקים מוגדרים, תוכנית המבוססת על הכירותו של
האדם את עצמו, ואת עיתותיו, על פיה יוכל ’לעבוד’ בדרך לתואר הנכסף של תלמיד חכם.
נכון, אפשר לקבוע עיתים לתורה ’מתי שיוצא’, אבל ללמוד עם תוכנית עבודה מסודרת
ושיטתית, זה עולם אחר. הלימוד ’כשיוצא’ הוא לימוד ארעי, ומלאכתו של האדם הופכת
מלאכת קבע. לעומת זאת לימוד על פי תוכנית מסודרת: דף גמרא או פרק משניות מידי יום,
נושא הלכתי שמתברר עד הסוף, או למידה מעמיקה של פרשת השבוע המחולקת לפי ימות
השבוע. זו כבר ’תורת קבע’ שמזכה את לומדה בתעודה מוכרת של ’תלמיד חכם מומחה’.
גנב קדוש
תורת הקבע של האיש העמל, יכולה לבוא לידי ביטוי גם בניצול זמנים מבוזבזים במשך
היום, בדרך לעבודה ובחזרה ממנה, ובזמנים ’מתים’ נוספים אותם אפשר למלא ’על הדרך’
בלימוד תורה. קיימות כיום שלל אפשרויות שמע של שיעורים, בכל חלקי התורה, המוגשים
ללומד בצורה מרתקת ויעילה. מי שהחיבור שלו לתורה הוא חיבור של ’קבע’, יחפש באחד
מארגוני הפצת התורה הרבים הקיימים במרחב, את חומר הלימוד שמדבר אליו, את הרב
שמתאים לו בסגנון המסירה שלו, וימלא את חלל רכבו או את האוזניות שלו בקולה של ’תורת
קבע’.
’גניבות קדושות’ אלו של הזמנים אבודים במשך היום – 10 דקות פה, חמש דקות שם – עבור
תלמוד תורה, הוא עוד סוד מסודות הצלחתם של ’חוטבי העצים ושואבי המים’ שהפכו
למעתיקי שמועה.
