מדוע ציוותה רבקה על יעקב להתחפש ו’לגנוב’ את הברכות, וכי לא יותר מכובד היה שברכות העולם יינתנו לעם ישראל בצורה כשרה וישרה, ‘בלי טריקים ובלי שטיקים’ מבלי שכל העת תרחף מעל הברכות הללו אמירתו של יצחק: “בא אחיך במרמה וייקח ברכתך – גם ברוך יהיה”?
למרות שיעקב קיבל מיצחק את ברכת ‘וייתן לך האלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ – ורוב דגן ותירוש’, אנו מתקשים לראות את התממשותה הרציפה של הברכה הזו בכל הדורות. האומנם ברכתו של אבינו יצחק עדיין לא התקיימה?
אין ספק. ברכתו של יצחק אבינו התקיימה גם התקיימה, אבל היא מתקיימת רק בתחפושת – בדיוק באותה צורה שיעקב אבינו קיבל אותה – בתחפושת. ההתחפשות הזו של יעקב לימדה אותנו, שאסור ליהודי להרגיש מידי בבית במרחבי העולם הזה, ותפקידו הוא ‘לגנוב’ נתחים מהעולם הזה – החומרי, ולהפוך אותם לחיי העולם הבא.
מתי אנשים מתחפשים? כשלא נוח להם איך שהם, והם רוצים להחליף ולשנות את זהותם. לנשמתו של יהודי לא נוח לגמרי בעולם הזה. היא רוצה חיים אחרים. המצפון היהודי – אותו מוסר יהודי שהנחילו אבותינו הקדושים לכל העולם – לא נותן ליהודי לחיות חיים רגועים ונהנתנים, מבלי שהוא יעניק להם משמעות רוחנית של חיי צדק ותיקון עולם. יהודי אמיתי חי בעולם הזה עם מבט של עולם הבא. יהודי אמיתי לא חי רק לעצמו אלא הוא נותן ומשפיע על סביבתו. יהודי מאמין יודע שחייו בעולם הם ארעיים, והוא מנצל אותם כדי לקחת עוד ועוד ‘חתיכות עולם הזה’, לקדש אותן כדי שיהיה לו מה ‘לאכול’ שם בעולם הבא..
כשיעקב התחפש לעשיו, לא הייתה זו תחפושת מושלמת. את הקול שלו, ‘קול יעקב’ – הוא לא שינה, למרות הסיכון שיצחק יגלה את זהותו האמיתית בגלל הקול. משמעות התחפושת החלקית הזו של יעקב בקבלת הברכות, מלמדת על המאמץ הרוחני, ‘קול יעקב’, שיהודי צריך לעשות תוך כדי ההתעסקות שלו בעולם עם ‘ידי עשיו’. ברכת העולם הזה לא מתקבלת אצלנו בקלות. היא מתקבלת אצלנו היהודים רק “אם שמוע תשמעו בקול מצוות ה’, ונתתי גשמיכם בעיתם”. אם הייתה ברכת העולם הזה ניתנת לנו בלי תנאים, או אז גשמיות העולם הזה הייתה מכריעה אותנו לגמרי, ומנתקת אותנו מחיי הרוח האידיאליים.
יהודים מצווים על קידוש החומר והפיכתו של החול לקודש. רק יהודי יכול לסעוד בשבת סעודה דשנה ולכוון שתהיה אכילתו ‘לכבוד שבת קודש’. בכך הוא מקדש את האכילה הזו -שללא מצוות השבת הייתה זו אכילה של חול. גוי לעולם לא יבין זאת. יהודי המרוויח הון רב בעסקיו ומנהל אותם לפי ה’חושן משפט’, יחד עם קיום מצוות ‘מעשר כספים’ ודאגה לקהילתו ולקרוביו – הוא מקדש בכך את כל עסקיו המסועפים, הנראים על פניו כעסקי חולין. כך גם עניינן של הברכות שלפני האוכל – הנותנות משמעות רוחנית לאכילתנו הגשמית, וזוהי גם עניינה של ‘קריאת שמע שעל המיטה’ – המעניקה מימד של קדושה אפילו לשינה חסרת מודעות.
צורת החיים היהודית בעולם היא בעצם תחפושת. אנו משתמשים ונהנים מכל מה שיש לעולם להציע, אך קולו של יעקב שהוא קול ה’ – הנשמע אצלנו תוך כדי ההתענגות על מנעמי העולם – מעניק לעולם משמעות רוחנית. מבחוץ נראית ההשתמשות בהנאות העולם כתואמת את צורת חיים של ‘ידי עשיו’ הגשמיות, העולם חושב שאנחנו משלו… אך בתוכם של המעשים הגשמיים שלנו – פועם לו ‘קול יעקב’ שמקדש אותם ומכוון אותם לטוב.
אנו בוגרי הישיבות, כדאי שנזכור זאת – ביציאתנו מבית המדרש אל מרחבי חיי החולין המקיפים אותנו מכל צד. אל לנו להרגיש שם יותר מידי בבית… טוב נעשה אם נסתובב בעולם שמחוץ לבתי המדרש ב’תחפושת’ לא נוחה. מחד גיסא ניתן לכל הסובבים אותנו מהחברה הכללית הרגשה טובה של ידידות עסקית ואפילו תחושת אחווה במידת הצורך, אך לא נשכח לרגע שאנחנו יהודים אחרים, טובים יותר, מרוממים יותר, יהודים אותנטיים, שמשמיעים לעצמם ולאחרים את קולם האמיתי – קולו של יעקב, איש תם יושב אוהלים…
