יום בחייו של טכנאי מחשבים

שאלה: לאחרונה, לקוח הביא למעבדה שלי מחשב לתיקון, מכיון שהוא לא מצליח להפעיל אותו.
הבדיקה העלתה שצריך להחליף את הדיסק הקשיח. הצעתי לו מחיר של 550 ₪ כשאני אומר לו
שהעלות של דיסק קשיח חדש היא 300 ₪ ועלות העבודה היא עוד 250 ₪. לאחר שראיתי את
השאלה על קניית הבושם בדיוטי פרי [יום בחייו של הנוסע המתמיד, גיליון 187] התעוררתי לחשוב
שאולי יש גם כאן בעיה של ריבית, משום שהעלות האמיתית של הדיסק הקשיח היא 210 ₪, ובעצם
כשקניתי עבורו את הדיסק נחשב הדבר שהלוויתי לו 210 ₪, ואם כן, כעת יוצא שהוא מחזיר לי 40
₪ יותר ממה שהלוויתי לו. האם אכן יש כאן בעיה?
תשובה: אין שום חשש ריבית, ויכול הטכנאי לגבות על הדיסק הקשיח סכום גבוה יותר מהסכום שהוא
עצמו שילם עליו.
המקרה הזה שונה בתכלית, מהמקרה בו אדם התבקש לקנות בשליחות חברו חפץ כלשהו. באותו
מקרה בו אסרנו על השליח לגבות סכום גבוה מהמחיר שהוא שילם, משום שבמקרה ההוא הקונה
נחשב כ’מלוה’ על הסכום שהוא שילם עבור החפץ שנקנה מיד למשלח. אולם כאן ברור שכאשר
הטכנאי רוכש את הדיסק הקשיח, אין בכוונתו לקנות אותו ישירות ללקוח, אלא כוונתו היא לקנות את
הדיסק עבור עצמו, ולאחר מכן הוא ‘מוכר’ ללקוח את הדיסק. אם כן ודאי שבמכירה זו יכול הוא לגבות
יותר ממה שהוא עצמו שילם, כמו כל סוחר שמוכר ביותר ממה שהוא קנה.
ואם יתמה הקורא מהיכן אנו יודעים לומר בבהירות שאכן כך היא כוונתו של טכנאי המחשבים, נענה
ונאמר שיש להוכיח זאת ממקרה בו הדיסק הקשיח יישבר באונס, לפני שהטכנאי הספיק להתקין
אותו. הרי ברור כי הטכנאי הוא זה שיפסיד מכך. לו הייתה הקניה אכן נזקפת ישירות לזכות הלקוח,
יכול היה הטכנאי לדרוש תשלום על הדיסק שקנה עבורו. הרי מוכח שהדיסק עדיין שייך לטכנאי, ואין
כאן קניה ישירה עבור הלקוח.

שאלה: לשם הקמת רשת מחשבים במספר חדרי עבודה, נזקקתי לכמה טכנאי מחשבים, שיתקינו
עבורי את כל הציוד כראוי. ביקשתי מחבר שיארגן לי שלושה טכנאים לעבודה זו, וציינתי שאני מוכן
לתת תשלום של 1000 ₪ לכל עובד עבור עבודה זו. החבר הלך והביא לי שלושה עובדים אך אמר
להם שהתשלום הוא 800 ₪. ואותם טכנאים הסכימו למחיר הזה, ובאו לעבוד אצלי על דעת כן. האם
מותר לחבר שארגן עבורי את העובדים לקחת לעצמו את ה-200 ₪ הנותרים, כפול שלושה? או
שהוא צריך להחזיר אותם אלי.
תשובה: במקרה הנידון בשאלה, ההלכה היא שהמארגן צריך להחזיר לבעל הבית את ההפרש והוא
לא יכול לקחת לעצמו, משום שבעל הבית הוא השוכר והמעסיק בפועל, והם הסכימו לעבוד ב-800.
אם היה בעל הבית נותן למארגן 3,000 ₪ ואומר לו: ‘אתה אחראי שרשת המחשבים תוקם, מצידי
אתה יכול גם לעשות את העבודה הזו לבד ולקחת את כל הסכום לעצמך’ הרי שהדין היה שונה, והיה
מותר למארגן לקחת לעצמו את ההפרש, משום שבאופן זה יוצא שהמארגן הוא המעסיק של
העובדים.
יש להוסיף, שבהלכה מבואר שבנידון השאלה, יש לעובדים זכות להיות בתרעומת על המארגן, במה
שמנע מהם לקבל כסף שבעל הבית היה מוכן לשלם על העבודה, משום שמנע מהם לקבל עוד 200
₪ כל אחד, ואפשר שצריך לפצות אותם כדי שלא יתרעמו עליו.