יצאתי לעבוד, על איזה ערך אחנך את ילדיי?

טור אורח

06/15/2023

15:03

(אוהד צויגנברג)
צילום:

הרה״ג ברוך צבי גרינבוים

פרשת ויצא

יהודי מגלה רגישות יעקב אבינו – בחור צעיר הבורח מבית אביו, מגיע לחרן – עיר זרה – ונתקל שם בשעת צהרים ברועי צאן שיושבים בבטלה, ומיד הוא מעיר להם :
“לא עת האסף הצאן.. השקו הצאן ולכו רעו”.
סליחה יעקב , מאיפוא האומץ שלך, כאורח זר – להעיר לאנשים לא מוכרים? למדנו מיעקב , שתפקידו של יהודי הוא – ‘תיקון עולם’, וכשיהודי נתקל בעוולה ובחוסר צדק – אסור לו להיות אדיש , ותפקידו לעורר ולפעול – בלי להיות יותר מידי נימוסי. יהודי טוב מגלה רגישות לכל מה שסביבו.‏‎.‎‏
הוא מגיב. הוא פועל. וכשהוא לא יכול לעשות כלום, הוא מתפלל שיהיה טוב, אבל לעולם הוא לא מתעלם…
(חלקי בקהילתי)

סטטוס
לשבת

בפעם הראשונה שבה אני כותב טור בעלון זה (שזכיתי להעלות אותו מדי שבוע באתר כיכר השבת), אני
מאמין שתסלחו לי אם אצא קלישאתי מדי, ובפעם הבאה שאכתוב, תהיו סלחניים כלפיי.
במקום מעשיות וסיפורים יפים, אגש מיד למה שאני רואה כעיקר.


ישנה בעיה שרבות כבר דובר בה, אך עדיין היא רלוונטית, מכיוון שהיא מטרידה כל בחור ישיבה שספג
מושגים נעלים בישיבה – והיה ספון בתוך ‘תיבת נח’, אך התחתן, ב”ה נולדו לו ילדים ועול הפרנסה – או חוסר
השקיעות שלו בלימוד, הובילו אותו לצאת לעולם הגדול ו”לקיים את הכתובה” עליה הוא חתם.


המעבר החד הזה, מהעולם הרוחני לגשמי יוצר – לפחות אצל רובינו, כך אני מאמין – קונפליקט גדול.
מצד אחד, אנחנו אומרים לעצמנו – יצאתי לעבוד, והערך העצמי שלי משתנמך. אני כבר לא ‘בן תיירה’, אני
שווה עכשיו הרבה פחות, ממי שממית את עצמו באוהלה של תורה.


אך מצד שני, תחושת היוהרה גוברת. הנה, עכשיו אני סמוך על שולחני, ולא זקוק לנדבות כמו האברכים
הדלפונים, העסוקים כל היום ב’דקדוקי עניות’. יש לי כסף, מעמד, אנשים צריכים אותי ופונים אליי, אני מקבל
כבוד גדול, ואני מתחיל להסתכל על האברכים בזלזול ובחוסר כבוד.


מה עושים? אני סבור, שהגבולות שהיו עד לפני מספר שנים ברורים מאוד – הטשטשו מעט. למשל, בתחום בו
אני עוסק, יש הרבה אנשים שצריכים אותי, כן, במיוחד האנשים החזקים בחברה החרדית, ואני יכול לנצל
זאת, גם כדי שיקבלו את הילדים שלי למוסדות החינוך הטובים ביותר, גם להיות מקובל בקהילה ועוד.


אז מה אני אומר לעצמי? תראה, אם היית נשאר בכולל, היית עוד אברך, ואף אחד לא היה מסתכל עליך. זאת
למרות שאברך, מבחינת ההשקפה הנכונה שקיבלנו והחברה החרדית אמור להיות פאר היצירה, אך בעלמא
דשיקרא בו אנו חיים – בואו נודה על האמת – זו לא המציאות.


יש לי עוד הרבה מה להאריך, אך מכיוון שחברי הטוב מהישיבה – עורך הגיליון, הגביל אותי בתווים, אקצר
ואגיע לפואנטה.


חשיבותו ונחיצותו של ‘חלקי’, מלבד הערך הגדול בקהילתיות, היא העובדה שהוא משקף לנו מה החשיבות
האמיתית בחיים שלנו – שזה כמובן לימוד התורה, וגם מעביר מסר חינוכי חשוב לילדים. נכון, אנחנו (האבות
העובדים) לא בדרגה של אברכים, שממיתים עצמם וכו’, אבל הדבר הכי חשוב לנו בחיים – זו התורה ואנחנו
רוצים שזה יעבור אליכם – הילדים שלנו, ש”אין לנו שיור רק התורה הזאת”.

(אוהד צויגנברג) צילום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד כותרות

טורים

ה'דינה' שמאחורי הקלעים

טורים

כמה טוב לקנא!

זוגיות

החוסן הביתי-אור בחשיכה

טורים

אולי יעניין אותך גם

_f33664f9-39b9-4ce5-9527-b38b301417be
לוח השנה היהודי - חלק ב'
WhatsApp Image 2022-07-28 at 18.26.55
ליל שישי של חלקי - הסיירת
pexels-ryan-millier-3229622
המלך בשדה - עבודת האלול דווקא בתוך החומריות
pexels-daria-shevtsova-3626592 (1)
תשמח שיש לך בית
סגור נגישות