הרב משה שחור, רכז 'חלקי בקהילתי' – הר נוף
השבח הגדול של אברהם אבינו, שהוא הוא שגרם לאהבת ה' אליו באופן מיוחד, היה כמבואר בפרשתנו "אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".
כולנו רוצים לדבוק בדרכו של אברהם ולצוות את בנינו ובני ביתנו לשמור את דרך השם. איך עושים את זה? מה היה כל כך מיוחד אצל אברהם בעניין זה? בנוסף, שבח זה של אברהם טעון הסבר, שהרי עדיין לא ילדה שרה את יצחק, ובביתו של אברהם היה רק ישמעאל שעדיין היה נער. אם כך מי הם אותם 'בניו'? עוד יש לשאול, הרי את חיבתו של הקב"ה לאברהם מצאנו כבר קודם, בהיותו בחרן, שאמר לו הקב"ה לך לך וכו' ואעשך לגוי גדול ואברככה והיה ברכה?
בדרך כלל בתורה אנחנו מוצאים שה' מדבר עם בני אדם. "ויאמר ה' לנח", "ויאמר ה' אל משה" וכל כיוצא באלו. והנה, בכמה מקומות בפרשיות אלו אנחנו מוצאים דיבור של ה' עם עצמו! בתחילה בסוף פ' בראשית "ויאמר ה', לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה", וכן שם "ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה". וכן במגדל בבל "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות…"
יתכן, שדיבור של ה' עם עצמו מסמל מציאות של עוררין על האנושות כולה. כאשר העולם מגיע למצב נוראי, ונראה כאילו 'אין עם מי לדבר', כאשר העולם מעמיד את עצמו בשאלה על עצם זכות קיומו, כאן כבר אין לנו דיבור של ה' עם בני האדם, אלא דיבור של ה' עם עצמו. כך גם כאשר מריח ה' את ריח הניחוח בסיום תקופת המבול נאמר "ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם", כלומר, יש מה לדבר כעת על שאלת קיומו של העולם, האדמה, בעבור האדם.
כאשר בא ה' להחריב את סדום ועמורה, אנחנו מוצאים שוב דיבור של ה' עם עצמו, אבל עם תוספת קטנה: "וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה". כאן הדיבור הוא לא רק לעצמו. כאן הדיבור כבר נותן מקום לאברהם. כאן כבר יש תקווה לעולם. ואכן מיד התורה משבחת את אברהם "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצווה" וגו'.
אברהם אבינו הוא התקווה של העולם. הוא מצווה לא רק את ישמעאל בנו. הוא מצווה גם "את ביתו" גם את "הנפש אשר עשו בחרן" הוא פותח את ביתו לרבים להודיע את דרך ה'. כל הווייתו של אברהם עוסקת בהעמדת מציאות של המשכיות ותיקון העולם. לראשונה יש עם מי לדבר! גם אם את סדום צריך להחריב, עדיין יש תקווה. ואכן אנחנו רואים שתפילת אברהם הועילה להציל את לוט, וממנו יצא בסופו של דבר דוד המלך ומלך המשיח.
לכולנו יש הזדמנות ללכת בדרכו של אברהם. בכל מקום ובכל סביבה שבה אנחנו נמצאים, אנחנו מייצגים דרך. לא צריך להיות מומחה לקירוב רחוקים. מספיק להיות נוכחים. להביא לידי ביטוי בראש מורם ובגאון את הדרך בה אנחנו צועדים. להיות דוגמא מוחשית לכל מה שאנחנו מאמינים בו.
מערכת הבחירות כבר מאחורינו. תוצאותיה החד משמעיות יוצרות הרבה עניין אצל יהודים רבים הרחוקים מחיי תורה. אנחנו נתקלים בהם במקומות העבודה, בלימודים, וגם כשכנים בסביבה. הם שואלים שאלות, ומעלים תהיות וחששות. יש לנו כאן הזדמנות נפלאה של להיות 'מצווה את בניו ואת ביתו", ללכת בדרכו של אברהם, וכך לזכות ל"למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו".
