כגדול הבורח

לאחר תקופה של כמעט שנה בה שהו עם ישראל למרגלות הר סיני נאמר: “וייסעו מהר ה”. חז”ל תיארו את הנסיעה הזו – “כתינוק הבורח מבית הספר”. הייתכן שבני ישראל ברחו מהר סיני כמו “תינוקות מבית הספר”? הרי במעמד הר סיני התבררה להם האמת המוחלטת שאין עוד מלבדו, נפתחו להם השמים, והם שמעו קול אלוקים חיים. אז מדוע הם רוצים לברוח משם? ה’בריחה’ הזו מלמדת על יסוד נפשי שעלינו להיות מודעים אליו: הנפש שלנו בנויה מעליות ומורדות רגשיים, ואך טבעי שלאחר תקופת גאות ועלייה רוחנית יכולים להגיע גם ימי שפל. בספר הישר, המיוחס לרבינו תם, מכונות תקופות אלו בשם: ‘ימי האהבה וימי השנאה’. אין זה אומר שהעלייה ורגשות הקודש שהציפו את הלב בתקופה הקודמת לא היו אמיתיים, וגם אין זה מלמד בהכרח שמשהו בהתנהלות הכללית לא היה תקין. זוהי קריאה נשמתית פנימית שנשלחת ממרום, הקוראת כל הזמן להתרעננות והתחדשות רוחנית. אם הנפש אינה מוצאת את מבוקשה בטעם רוחני חדש – היא רוצה לברוח. זהו אולי היה מצבם של חלק ממקבלי התורה, שדווקא לאחר שנפתחו להם השמיים והם חוו התגלות רוחנית עליונה כל כך, הם רצו ממנה עוד ועוד, אך כיוון ש’נסגרו השמיים’ ומעמד הר סיני הסתיים, הם לא יכלו לעמוד עוד שם למרגלות ההר ללא התגלות, ו’ברחו’ משם לבקש טעם רוחני חדש. כדאי לזכור זאת במיוחד בימים שלאחר חג השבועות – בפרט אחרי ליל שבועות, בו הלבבות של רבים מאתנו עלו על גדותיהם בשאיפה לקבלת תורה. אל לנו להיבהל מימים אחרים ו’אפורים’ שנדמה שהלב סגור והוא מתמלא ברצון לברוח. לו רק נדע שבתוך הרצון ‘לברוח’ – טמונה קריאה אלוקית להתחדשות – נוכל בוודאות למצוא התחדשות שכזו. ‘ויהי בנסוע הארון’ בפרשתנו מתוארים ברצף כמה מחטאי דור המדבר, והפורענויות שאירעו בעקבותיהם: החטא הראשון היה ‘כתינוק הבורח מבית הספר’. השני, חטא המתאוננים, והשלישי, חטא ‘קברות התאווה’. חז”ל מלמדים שכדי “להפסיק בין פורענות לפורענות, הכניסה התורה את פרשת ‘ויהי בנסוע הארון’ בתוך רצף תיאורי הפורענויות שהיו, למרות שאין זה מקומה הטבעי של פרשה זו. ואנו שואלים, עבור מי נועדה ההפסקה הזו? הרי את רצף הפורענויות שהיו בפועל, הפרשה הכתובה של ‘ויהי בנסוע’ לא יכולה לשנות. זאת ועוד, מהי המשמעות ‘שלא יהיו מוחזקים בפורענות’? הרי רצף הפורענויות היה גם היה, והעם כבר נמצא לאחר ‘חזקה’ של שלוש פורענויות. נראה שהתורה מעניקה בפרשה זו את העצה היחידה איך יכול יהודי לעמוד ברצף האתגרים הרוחניים העומדים בפניו, איך הוא לא יהיה ‘מוחזק בפורענות’ של חטא, ואיך הוא יתחזק ולא יתייאש מלנסות ולהתחדש שוב דווקא לאחר רצף של נפילות. באה התורה וממליצה ליהודי באשר הוא לזכור את ארון הברית שבתוכו הייתה מונחת התורה וללכת לאורו בכל מצב – בדיוק כמו שעם ישראל הלך אחרי ארון הברית בכל המצבים. עם ישראל במדבר אכן היו ‘מוחזקים’ בשלוש פורענויות באופן מעשי, אבל העובדה שהקב”ה הכניס את פרשת ‘ויהי בנסוע’ בתוך התיאור של שלל הפורענויות, באה ללמד שיהודי אף פעם אינו ‘מוחזק בפורענות’, ואם רק יזכור את ארון ברית ה’ – תתבטל ה’חזקה’. המטרה בהכנסת פרשת ‘ויהי בנסוע’ באמצע פורענויות דור המדבר נועדה עבורנו, עובדי ה’, שמחפשים דרך לקטוע את רצף ‘פורענויות התאווה’ מחיינו. התשובה לכך היא ללכת אחרי ארון הברית וללמוד תורה, כי אין כמו לימוד תורה איכותי כדי לגרום התחדשות תמידית בכל ענייני יהדותנו. למה נגרע? בפרשתנו מופיעה פרשת ‘פסח שני’. נושאי ארונו של יוסף – שהיו טמאי מת ולא יכלו להקריב את הפסח – תבעו ממשה רבינו “למה נגרע?” ובזכותם קיבלו כל הטמאים לדורותיהם ‘הזדמנות שניה’ להקריב קרבן פסח בפסח שני. איך מצליחים לקבל הזדמנות שניה בחיים? הסוד הוא לא לוותר, אלא לתבוע: ‘למה נגרע?!’ ‘קנאת סופרים תרבה חכמה’, וכשאנו פוגשים סביבנו כאלו שהצליחו לשמור על רמה בעבודת ה’, אם נדע לשאול את עצמנו בכנות: ‘למה נגרע?!’ – בטח נמצא דרכים רוחניות חדשות, לימוד תורה חדש, ומדריכים רוחניים שיתאימו לנו.