כל אחד והסיפור שלו

נתנאל זליקוביץ | מרצה ואיש חינוך

לפנים מישראל נהגו יהודים להמשיך את קדושתה של ארץ ישראל לארץ העמים, בבחינת עתידה ירושלים להתפשט עד זלצבורג. באחד האשתקדים רציתי להתחזק במנהג קדוש זה ולהמשיך את הקדושה השוררת על פסגות ההרים מימי הפגרה אל תוך ספטמבר המכונה בק”ק דפה אלול. מה גם שמחירי הטיסות זולים יותר, התורים קצרים יותר והחוויה גדולה יותר. דא עקא שכמה וכמה ספרי מוסר וסדרי מוסר וכמה משגיחים מהעבר הרחוק היו מייסרים כליותיי.
א-ל-ו-ל, הייתה הקריאה הקדמונית מצלצלת באוזניי בלכתי ובבואי. פעם אחת, במדרגות בואכה אחד הרכבלים, אני שומע מאחורי, קול מרוסק וצרוד: “נווו – שטייגען”. מה? נדהמתי, עד כדי כך? עד לכאן? אני מסב את ראשי ומגלה מעבר לכתפי שרירן קירח ומקועקע ממוצא גרמני עם נגיעות נאו-נאציות חוזר ומפציר בי, תוך תנועות יד כלפי מעלה, שטייג שטייג. את הסיפור הזה שמצאתי בו מוסר השכל ותובנות מעמיקות, מכירים בני משפחתי וידידיי, והוא הפך חלק מהסיפור שלי בעולם.

למדתי ממנו, עד כמה סדר המוסר שלנו, – אנשי העולם והעשייה – לא חייב להתרחש בבית המוסר. עם ערנות ושימת לב נוכל למצוא את הקריאה האלמותית לעליה ולשטייגען גם על פסגות זלצבורג ומגוי מקועקע. למעשה, אם נתבונן בהיסטוריה של המשתנים הגדולים שלנו, רובם ככולם לא שאבו את המניע בשיחת מוסר אלא מהחיים עצמם, מתוך מעשה שנהיה חלק מהסיפור האישי שלהם והפך למקפצה לשינוי ולהקדמות. אלפי אנשים ראו את הסלע ההוא שראה רבי עקיבא. אבל רק הוא הפך אותו לדרך חיים.

כך גם רבי אלעזר בן דורדייא, והסנדלר של ר’ ישראל. הסיפור הוא שם, כל הזמן, פוגש את כולנו. החוכמה היא להיות ערניים מספיק, ולהשתמש בסיפור הזה שהוא לא שמועס חיצוני אלא חלק מהביוגרפיה שלנו כסולם, ומקפצה. מנגד, יש אירועים שהם לא חלק מהסיפור שלנו, ונשארים חיצוניים. הגמרא בסנהדרין מביאה שתי דוגמאות של בעלי עבירה שאינם נפסלים לעדות. הראשון הוא החשוד על העריות. תוס’ מבארים כי בניגוד לאוכל נבלות שנפסל לעדות, החשוד על עריות – יצרו תוקפו, ולכן הוא שונה מהאוכל נבלות שהוא סתם רשע. כלומר, העבירה החמורה הזו אינה מייצגת את מי שהוא באמת, והוא לא ישקר בבית דין.

חשוב לציין, החשוד הנ”ל לוקה ארבעים, אבל זה עדיין לא חלק מהסיפור שלו. גם “גנב ניסן וגנב תשרי” אינו נקרא גנב, אם בגלל שבעה”ב מוחל (רמב”ם) אם בגלל שהוא מורה לעצמו היתר (רש”י). הנ”ל גנב, ויצטרך לעשות תשובה. אבל אנחנו לא חוששים שהוא ישקר על דוכן העדים, כי בתודעה שלו, בסיפור שהוא מספר לעצמו, הוא לא גנב, הוא איש ישר. ואנחנו, מה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו? האם נדע לנפות החוצה את רעשי הרקע, ולספר את הסיפור המקורי על עצמנו. הלוואי שנזכה כולנו לסיפור של תשובה, של קרבת ה’ והתעלות.