כמה טוב לקנא!

רבים מאיתנו מכירים את צביטת הקנאה הזו שמופיעה פתאום…

את הטור השבוע אבקש לפתוח בשאלה מטרידה: מה מניע אותנו? מה גורם לנו מוטיבציה? אם נהיה כנים עם עצמנו, נגלה שהדחף שלנו לקום ולעשות מעשה נראה ככזה שמגיע ממקום די שלילי. אנחנו מקנאים בהצלחה של קולגה ולכן רוצים להצליח יותר ממנו. עינינו כלות כשאנו רואים את השכן המיליונר נכנס לרכב הפאר שלו, ואנחנו מבטיחים לעצמנו לעבוד עוד כדי להיות קצת יותר עשירים. האמת היא שגם בעניינים רוחניים זה כך. רבים מאיתנו מכירים את צביטת הקנאה במכר שסיים את כל הש”ס, בזה שקם כל בוקר לוותיקין או באדם שמכיר את כל המשנה-ברורה בעל פה. האם נכון לומר שכל המוטיבציה שלנו בחיים מגיעה ממקום שלילי? * אנו רגילים להתייחס לקנאה כאל מידה שלילית, כזו שיש לעמול לבטל ולשרש. אך במפתיע, בפרשת השבוע אנו מגלים שעם ישראל הושתת ונבנה בזכות המידה הזו: ‘וַתֵּרֶא רָחֵל כי לֹא יָלדָה ליעֲקֹב וַתקַנֵּא רָחל בַּאֲחֹתה, וַתֹאמֶר א ל יַעֲקֹב הָבָ ה לי בָנים וְאם אַין, מֵתָה אָנֹכִי’ (בראשית, ל, א). רחל מקנאה. זו קנאה שמעוררת אותה לפעולה. ואם זה לא מספיק, היא מבקשת להגביר את הקנאה עוד יותר. היא מגיעה ליעקב עם הצעה: וַתֹאמֶר הנֵּה אֲ מָתי בלהָה בֹא אֵליה וְתֵלֵ ד עַל ברְכַּי וְאבָּנֶה גַם אָנֹכִ י ממֶּנָּה (שם, ג). זו הסיבה שנישואי יעקב עם בלהה יסייעו לה להיפקד בעצמה: כדברי הספורנו המפרש: ‘ואבנה גם אנכי’ – כמו אחותי: ‘ממנה’ – שבקנאת חברתי יתעורר טבע כלי הזרע לפעולותם. כמה שאקנא יותר, אומרת רחל, יש סיכוי גדול יותר שאגיע למטרה. ככל שהקנאה תבער יותר, כך אצליח להשיג את מה שחשוב לי ולתפקידי בעולם. זו אותה רחל שנודעה במידת הצניעות והוויתור שלה.

זו רחל אמנו בזכותה מובטח עם ישראל כי עוד ייגאל וישוב לגבולו. רחל, סמל מידת הוותרנות, מלמדת אותנו שלפעמים קנאה היא מידה מבורכת. ‘קנאת סופרים’, היא קנאה שלא גורמת לנו לשבת בחוסר מעש ולהסתפק בקיטורים. קנאת סופרים היא כזו המדרבנת אותנו לקום ולעשות מעשה, לא להסתפק במה שיש לנו אלא לפעול, להתקדם ולהצליח. כמובן שאין הכוונה לכל קנאה, רש”י מבאר שרחל קנאה במעשיה הטובים של לאה. היא הבינה שדרך הצלחתה של אחותה היא יכולה ללמוד כיצד להתקדם בעצמה. היא ידעה שהיצר העוצמתי ביותר, זה שמאפשר לנו לקום ולעשות מעשה, הוא יצר הקנאה. יצר שכאשר הוא מנותב באופן נכון הוא יכול לחולל מהפכה. כך אומר הקב”ה לדוד המלך: אמר הקב”ה: קנא! שאלמלא הקנאה אין העולם עומד אין אדם נוטע כרם אין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית (ילקוט שמעוני, תשכח). אצל לאה אנו שומעים את אותו המסר, מהכיוון ההפוך: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלד בֵּן וַתֹאמֶר הפַּעַ ם אוֹדֶה אֶת ה’ עַ ל כֵּן קָרְאָה שׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מלֶּ דֶ ת. נדמה כי ההודיה על הילד שנולד היא זו שגורמת לעצירה. העובדה שהיא מודה את ה’ וקוראת לבנה יהודה מובילה לכך שהיא עומדת מלדת. מדוע? מבאר ה’אבן עזרא’: כטעם: הפעם הזאת, אחר שיש לי ארבעה בנים, אודה השם, כי לא אחמוד להיות לי עוד; כאומר: אודה את השם שנתן לי כל זה, ויספיק לי. על כן עמדה מלדת. היא הפסיקה לחמוד. לכן היא עמדה מלדת. בשביל להצליח צריך לחמוד. לקנא. לשאוף קדימה. לקנא במעשים הטובים, לחמוד להביא שבטי י-ה. להשתמש במידות הללו, אלה שאנו רגילים לראות כשליליות ובעייתיות, כמנוע. ככלי שיעיף אותנו למעלה. * לכל אחד מאיתנו יש מושאי קנאה. יש המקנאים באברך שלומד תורה כל היום, ישהמקנאים בזהשמצליח להתמיד בדף היומי או בכל מסלול קבוע אחר. אנו רגילים להדחיק את רגש הקנאה הזה ויחד עם זאת להתייאש מראש… פרשת השבוע קוראת לנו: קנא! התמקד בתחושות הללו ותכוון את עצמך למסלול עשייה אפקטיבי!