לא ל’חרדים העובדים’

הרב ברוך לב | מרבני ‘חלקי’ בקהילתי

לאחרונה השתתפתי בוועידת ‘חלקי בקהילתי’ שהתקיימה בירושלים, בהשתתפות עשרות יזמים חברתיים נפלאים מכל רחבי הארץ, שהתכנסו לדון במציאת דרכים יעילות לחיבורם של בוגרי הישיבות לקהילות. הארגון שם לעצמו מטרה לחבר את הציבור העובד אל עולם התורה, ולא לבדל אותו כשבט חרדי ישראלי חדש. בקדמת הבימה הוצבו שני שלטים גדולים, על האחד נכתב: “שלא יישאר אף בוגר ישיבה בלי קהילה” ועל השני: “שמים את בוגרי הישיבות בתוך עולם התורה”. במהלך הוועידה שמתי לב שראשי הארגון, והדוברים הרבים שמילאו את אולם הוועידה, השתמשו במונח ‘בוגרי הישיבות’, ביחס לקהל היעד של הארגון, ולא בתואר בו מרבים להשתמש: ‘חרדים עובדים’. תמהתי בליבי על התואר המגזרי הזה שהיה חדש לי. מדוע לא להשתמש במינוח המקובל? את התשובה לכך שמעתי מכמה דוברים נכבדים בוועידה, וברצוני לחלוק אותה איתכם בתמצית. לדבריהם, השימוש בתואר ‘חרדי עובד’ או ‘חרדי עמל לפרנסתו’ מכניס לתודעה הציבורית הבנה הרסנית, על פיה כל החרדים העובדים למחייתם – ככל הורינו וסבינו הצדיקים התמימים והישרים של כל הדורות – חשודים בהכרח להיות חרדים אחרים, שונים, מודרניים, פתוחים, קלילים, ופשרניים. חרדים ישראלים. יש את החרדי הרגיל – החרד לדבר ה’, ויש את החרדים האחרים, השונים, אותם עם שם הלוואי המצטרף לשמם – ‘החרדים העובדים’. יש ‘חרדים שחור לבן’ ויש ‘חרדים של חולצות צבעוניות’. בלי להתעלם מהעובדה שיש דרגות ורמות שונות בקרב עובדי ה’ – לא יתכן שהעבודה או צבע החולצה יגדירו את האדם, את אהבת התורה שלו ואת יראת החטא שלו. החרדיות היא מגדיר ערכי-תורני אישי. החרדיות היא כל מי שחרד אל דבר ה’ – ביחס מחייב לגמרי – בלי עיגולי פינות. העובדה שחרדים אלו עובדים, אינה הופכת אותם בשום אופן לחרדים אחרים, לשבט אחר. כולנו חרדים. בלי שמות לוואי – חרדים וזהו. נכון, לומדי הכוללים המחזיקים את העולם בתורתם זכאים לתואר הנעלה – ‘אברכים’. אבל כולנו בני השבט החרדי. איננו נושאים דגל של חרדיות חדשה ושונה, אנחנו חרדים נאמנים. נקודה. אלו מתוכנו שבשיטה אינם מקפידים על קיום ההלכה – הם לצערנו פחות חרדים – בלי קשר לשאלה אם הם עובדים או לא.

כדי להגדיר את אלו מתוכנו שהם חרדים – על אף שאינם אברכי כולל, נכון שנייחד אותם בתואר ‘בוגרי הישיבות’. כינוי זה בא לבטא את היות חברינו העובדים – כאלו שבונים את אורחות חייהם על פי ערכי עולם הישיבות, עולם שחינך אותנו להעמיד את התורה וההלכה במרכז החיים. גם אם לא זכינו להמשיך וללמוד כל היום – אנחנו מגדירים את עצמנו כבוגרי עולם התורה, שערכיו הם ערכינו, גדולי ישראל הם גדולינו, ואת ילדינו נחנך על עולם ערכים זה. כל קהילה של ציבור נאמן לעקרונות של קביעת עתים לתורה, עבודת ה’ בנאמנות, ושמירה על ההלכה בכל מצב, ראויה לתואר הכבוד של קהילת בוגרי הישיבות. ‘בוגרי הישיבות’ הוא תואר מכבד. הוא מגדיר את הווייתם של אלו מתוכנו שיצאו אל עולם המעשה, ככאלו שלקחו איתם את ערכי הישיבות לכל מקום, הם גאים בשייכות הזו, ובהיותם בוגרי החינוך הערכי הטוב ביותר בעולם. תנו כבוד לחברנו. אל תאמרו ‘חרדים עובדים’, אמרו ‘בוגרי הישיבות’.