הגאון הגדול רבי שרגא שטיינמן שליט”א
חבר מועצת גדולי התורה
להרגיש את השני
אנחנו נמצאים בימי הרחמים והסליחות, שהם ימי רצון לפני ה’, כמו שכבר אמרו חכמים שזה מרומז בראשי תיבות של הפסוק ‘אני לדודי ודודי לי’, שהם ראשי תיבות של אלול. אם אנחנו נתקרב לה’ (שנמשל כמו שהיה דודי) יהיה גם דודי לי, וגם יעשה את רצוננו.
ואיך עושים אני לדודי, איך מראים אהבה לה’? כמובן על ידי שעושים את רצון ה’, בין במצוות שבין אדם למקום ובין במצוות שבין אדם לחברו. מצוות שבין אדם למקום כולם יודעים שיש מצוות של שמירת שבת, כשרות, וטהרת המשפחה, לימוד תורה.
אבל על עניינים שבין אדם לחברו לא כל אחד יודע מה שמוטל עליו, ויש בזה הרבה דרגות. דבר ראשון לא להזיק ולא לגזול, ואפילו גזל כל שהוא, כולם יודעים שאבי מורי הגאון רבי אהרן ליב שטינמן ז”ל זכה לאריכות ימים וחי מאה וארבע שנים, וכשהיה עושה חשבון נפש של כל מאה שנותיו תמיד הצטער שנכשל פעם אחת בגזל, ואין לו אפשרות לתקן את זה.
הסיפור היה לפני מלחמת העולם, כלומר בערך לפני שמונים וחמש שנים, הוא היה במדינת שוויץ בעיר לוגאנו, והלך ברחוב, ותוך כדי הליכתו בלי שישים לב קטף פרח מחצר של גוי, בלי לשאול אותו רשות, כי היה תפוס במחשבות ולא שם לב למה שעושה.
וכעבור שנים רבות בא אליו אחד שאמר שנוסע לעיר הזאת אז נתן לו כסף שילך לרחוב זה וזה מספר זה וזה, וישלם לגוי עבור הפרח, ואז התברר שהרחוב אמנם קיים אבל הבית כבר שנים רבות לא קיים ונשאר שם רק מגרש חניה, ואי אפשר לדעת להיכן הלך אותו הגוי. ובכן, זה מה שהטריד יהודי צדיק בן מאה וארבע – איך משלמים לגוי בעד פרח שנקטף.
מלבד האיסור להזיק ולגזול יש עוד הלכה, שאסור לצער את השני, לא תונו איש את עמיתו, ועוד יותר יש גם דין שלא רק שלא לצער אלא גם מצוה למנוע את הצער של השני, להבין מה חסר לו ולעזור לו כמה שאפשר.
בגמ’ נדרים (דף ס”ו ע”א) מובא מעשה באחד שביקשו ממנו לשאת לאשה את בת אחותו, וכיון שלא הייתה נאה סירב להצעה ונדר שלא יתחתן איתה, והביאו אותה לביתו של רבי ישמעאל, ורבי ישמעאל מיד הבין שרק בגלל עניות אינה נראית טוב, ויש לה שן תותבת לא מוצלחת שגורם שהיא לא תהיה יפה, וציווה ר’ ישמעאל להחליף לה בשן של זהב, וקנו לה בגדים נאים וייפו אותה, ואחרי זה שאל אותו ר’ ישמעאל, בני, האם מהאישה הזאת נדרת שלא תתחתן איתה, אמר לו לא, (כי עכשיו נראית טוב מאוד) והתיר ר’ ישמעאל את הנדר שהיה בטעות, וכתוב בגמרא שר’ ישמעאל בכה אחרי זה מרחמנות על בנות ישראל שמחמת עניות לא נראות טוב ולכן לא מתחתנים איתן.
רואים מזה איזו רגישות והבנה היה לר’ ישמעאל להבין מה בדיוק הבעיה, ולסייע שלא יהיה צער לבת ישראל.
עוד דרגה יש, גם כשאין לו אפשרות לעזור אבל לפחות להתעניין במצבו של חברו, שזה כבר נותן לשני הרגשה טובה.
כתוב אצל משה רבינו (שמות, ב, י”א) ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, ופירשו חז”ל נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, וכתוב על זה במדרש (שמו”ר פ”א ל”ב) שאמר לו הקב”ה שכיון שעזב את כל ענייניו וסר מעסקיו כדי לראות בסבלותם וצערן של ישראל ונהג בהם מנהג אחים, לכן גם הקב”ה עזב את כל המלאכים ודיבר רק עם משה מתוך הסנה. והנה אפילו שמשה לא יכל לעזור להם, אבל עצם הדבר שהלך לראות בסבלותם ולהשתתף בצערםף קיבל על זה שכר שהקב”ה ייחד את הדיבור אליו באופן פרטי.
**
כשמתעניינים במצב של חברו, אין הכוונה רק למצבו הגשמי, גם מצבו הרוחני בכלל. חלק מחובתנו לדאוג לשני ולהושיט לו יד היא גם בזה, לעזור לו להתחבר לרוחניות, למצוא שיעור תורני שמתאים לו, לעזור לו למצוא מניין מתאים לתפילה. כשהמחשבה צריכה להיות מקום שיעלה את האדם. וודאי זה גם המעלה של ‘חלקי בקהילתי’ שפועל ומפעיל לעזור לכל הנצרך לכך, לתת לו מזון רוחני חיוני ולחזק אותו ואת ביתו, והקב”ה יעזור שיצליחו.
וצריך לדעת שיש הרבה מעלות לקהילה, כמובן בתנאי שיש לה הנהגה ראויה, כדאיתא בגמ’ בברכות (דף ח’) לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה, שעצם הנוכחות של רבו ומנהיג ראוי מונע מאדם לעשות דברים לא טובים.
הקב”ה יעזור שנזכה להיות מושלמים במצוות שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום ונזכה לשנה טובה וכתיבה וחתימה טובה.
קרדיט תמונה: שוקי לרר
