לטוב לנו כל הימים

בפרשתנו, מאתגר הבן החכם – מתוך ארבעת הבנים – את אביו בשאלה: “מה העדות והחוקים
והמשפטים אשר ציווה ה’ אלוקינו אתכם?”
זו אינה שאלה מתריסה כמו שאלת הבן הרשע, שמטילה ספק בכל “העבודה הזאת לכם” – שאלה
שלא מוצאת הגיון בשום דבר. שאלה מזלזלת כזו – לא בטוח שכדאי לענות לה. סגנון השאלה של הבן
החכם מלמד על גישה אחרת. הוא מדגיש שהוא אכן שם לב להגיון בתורה ולחלוקה הפנימית בין
‘עדות – חוקים – ומשפטים’ , אלא שהוא לא מבין אותם, לא מצליח להתחבר אליהם רגשית עם כל
הלב. הוא אמנם מקיים אותם באופן טכני, אבל לא מרגיש שהן תורמות לו כלום.
מול שאלה כנה כזו של בן חכם נדרשת תשובתו של אב חכם…
התורה ממליצה לו לענות כך: ויצוונו ה’ לעשות את כל החוקים האלו.. לטוב לנו כל הימים לחיותנו
כהיום הזה”.
‘אתה שומע – בן חכם שלנו – התורה והמצוות לא ניתנו לנו כדי שנזכה לכל הטוב רק אי שם בשמיים –
בעתיד הרחוק – בחיי העולם הבא. הם ניתנו לנו “לטוב לנו כל הימים”, הם נועדו – ‘לחיותנו כהיום
הזה – כדי ש’נעשה איתם חיים’ כל הימים – כאן בעולם הזה, בעולם שלנו’.
זו אינה רק תשובה רק לבן החכם, זו יותר קריאה מאתגרת לאביו, לחפש כל דרך לגרום לילד
להרגיש, מדוע קיום המצוות אמור לגרום לו אושר וסיפוק בעולם שלו – כאן ועכשיו. רק אם יצליח הבן
להרגיש שהמצוות עושות לו טוב בלב, רק אז הוא יירגע משאלותיו.
שאלותיו של הבן החכם אינן רק שאלות שכליות על טעמי המצוות והחוקים. ברוב הפעמים הילד שלנו
לא מבקש רק את ההיגיון הקר – שיסביר לו למה ומדוע. את טעמי המצוות, הוא יכול למצוא לבד –
בספרים הרבים העוסקים בכך, ויכולים לתת תשובות לשאלותיו.
בשאלתו, מתחנן הבן (או לפעמים האבא…) שילמדו אותו בעיקר ‘איך’. איך מתחברים בחיבור פנימי
אל לימוד תורה, ואיך מרגישים טעם ושמחה בקיום המצוות. בשכל, המצוות די מובנות לו, אבל קשה
לו רגשית. הוא מרגיש יובש וחוסר טעם אישי בחיים הרוחניים שלו, ויש לו שאלות שהן לא רק ‘למה
עושים מצוות?’, אלא בעיקר ‘איך עושים את המצוות נכון?’
תפקידו של אב חכם, לא רק להסביר לבן השואל ולנמק לו למשל, למה ללמוד תורה – את זה הוא יכול
להבין לבד, חסרה לו בעיקר הידיעה איך לומדים תורה, ואיך מוצאים בה טעם בלימוד. הבן החכם לא
צריך הסברים למה לשמור שבת, הוא יודע זאת היטב, הוא נאמן לה’ והוא אינו מעוניין ח’ו לחלל את
השבת. אבל אם האבא המסור והאמתי, יראה לו דוגמא אישית של שבת שמחה וחווייתית, הוא
‘ירגיש’ לו את השבת, וילמד אותו איך להעשיר את השבת שלו – שנראית לו לפעמים ארוכה כל כך.. –
בחוויות רוחניות של שבת שיעשו לו שמח וטוב בלב. או אז הבן החכם – וגם שאר הבנים..- ידעו
ששבת קודש ניתנה לנו ‘לטוב לנו כל הימים’ כאן ועכשיו, ואי אפשר בשום אופן לוותר על התענוג
הזה.
בימים אלו, יש לנו זמן לפגוש בנינוחות את ילדינו החוזרים מהישיבות ובתי הספר – בתי חינוך נפלאים
המלמדים אותם בעיקר מה עושים ולמה עושים. זו הזדמנות נהדרת לברר ולעודד אותם לדבר לא רק
על ‘איפוא הייתם ומה עשיתם?’ אלא בעיקר על ‘איך עשיתם, ומה הרגשתם’?, וללמד אותם בכל
צורה חווייתית אפשרית – איך להרגיש את הטוב שממלא אותנו בקיום תורתנו, תורה משמחת
שעושה את חיינו טובים ומאושרים ‘כל הימים’.