למה אומרים י"ג מידות שוב ושוב?
-הצעה מעשית-
בכל הסליחות שנתחיל לומר בימים אלו, וכן בתפילות יוה"כ הבעל"ט, חוזרים שוב ושוב ברגש רב על הזכרת שלוש עשרה מידות הרחמים. הסיבה שמזכירים את י"ג המידות האלו נמצאת בדברי חז"ל שלימדונו (ראש השנה י"ז ע"ב): "ברית כרותה לי"ג מידות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד,י): הנה אנוכי כורת ברית – אמר הקב"ה, כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם".
- כדאי להבין, איך ה'פטנט' הזה של הזכרת י"ג מידות מועיל לייצר סליחה?
- בעיקר צריך טעם שיישב את הלב, מדוע לא תספיק אמירה אחת בכוונה של י"ג המידות אלו, ומהי התועלת בהזכרת מידותיו של ה' שוב ושוב?
- חז"ל דקדקו בלשונם ואמרו שהזכרת י"ג מידות 'אינן חוזרות ריקם' – דהיינו שאינן חוזרות לריק בלי כלום, ותמיד תועיל אמירת י"ג מידות במשהו. מהו ה'משהו' הזה שאותו אנו מובטחים להשיג בכל פעם שאנו חוזרים על י"ג מידות?
- הקריאה הזו "ויעבור ה' על פניו ויקרא", היא בעצם קריאה של תפילה, וכמו שאנו אומרים בהקדמה לפני: "תאזין שוועתנו ותקשיב מנו מאמר". מהי התפילה הטמונה בהזכרת מידות הרחמים הללו?
הרי לפנינו יסוד גדול. אמירת י"ג המידות בצורה נכונה בנויה על שלושה עקרונות:
אמונה. שאיפה. תפילה.
אם נישאל פעם על ידי מישהו הרחוק מיהדות, האם נוכל לתמצת לו בשתי מילים את יסודה של האמונה היהודית, ואת התפקיד של היהודי בחייו – בוודאי נענה לו: "והלכת בדרכיו!" אמונתנו בנויה על אמונה מוחלטת במציאות ה' שהוא טוב ומיטיב, ועל חובתו של כל יהודי ללכת בדרך ה' ולהיות דומה לה' הטוב – וזאת באמצעות לימוד התורה המלמדת מהו הטוב האמיתי.
סוד הסליחה שיש באמירת י"ג מידותיו של ה', מתקיימת ופועלת רק אם מתקיימים אצל האומר אותם שלושה דברים: אמונה שאיפה ותפילה. כשיהודי מאמין שכל רצונו של ה' הוא להיטיב, והוא א-ל מלא רחמים, רחום וחנון, סבלן ורב חסד שהנהגתו אמתית ומדויקת, ויחד עם האמונה זו הוא מצרף אליה שאיפה כנה ואמתית ללכת בדרכי ה' ולהיות גם הוא בעצמו איש טוב, רחום וחנון, עושה חסד, איש אמיתי, סבלן וותרן – השאיפה הזו (וכמובן המעשים הבאים בעקבותיה…) בוודאי מייצרת אצל האדם שינוי פנימי בתוך הלב. השינוי הזה מביא בעקבותיו – במידה כנגד מידה – את השינוי האלוקי ביחס אליו, ורק בזכות השינוי שלו עצמו הוא זוכה לרחמים ולסליחה.
יהודי זוכה לרחמים וסליחה כשהוא עצמו מוכן לסלוח, לוותר ולגמול חסד עם בני משפחה, חברים, עניים ועוד. אם יהודי רוצה לזכות לחסדים אלוהיים, עליו להיות בעצמו בעל חסד, ואם הוא רוצה לזכות בוויתור על חטאיו, עליו גם לוותר בעצמו על האגו שלו ולהתנהג בסבלנות וברגישות עם כל סביבתו.
כשאנו חוזרים שוב ושוב על מידותיו הטובות של הקב"ה, ואנו מצהירים על השאיפה העמוקה שלנו להיות גם כן בעלי המידות הטובות הללו, בכך אנו מעוררים עלינו רחמים.
ההבטחה שהובטחנו בהזכרת שמות אלו היא לא רק שאם נאמר אותם באמירה בלבד נזכה לרחמים, אלא שהאמונה שלנו במידות הרחמים של ה', והשאיפה שלנו 'ללכת בדרכיו' של ה' – להיות גם אנו בעצמנו בעלי רחמים, זהו הדבר שמעורר עלינו רחמים וסליחות.
השאיפות הטובות והתפילות להצליח לממש בחיים את השאיפות הללו – הן אלו שבכל פעם שאנו חוזרים עליהן, הן פועלות אצלנו בלב שינוי ב'משהו', ויחד עם הזכרת השמות הקדושים והמטהרים של ה', הם מטהרים ב'משהו' את הלב, טהרה שמביאה בעקבותיה הבטחה של רחמים וסליחה.
סודה הגדול של ברית י"ג מידות טמון גם בסיוע האלוקי שמוגש לכל מי ששואף ומתפלל באמת להצליח להיות יהודי טוב יותר. לפעמים אנו לא בטוחים שאפשר לחולל שינוי אמיתי במעמקי הלב, שינוי שיהפוך אותנו להיות אנשים טובים יותר. כאן באה לעזרתנו ההבטחה הגדולה. אזכרות אלו של מידות הרחמים – שהם שמותיו הקדושים של הקב"ה – מסוגלות לאפשר לנו גם בכוח הסגולי הקדוש הגנוז בהם, וגם בשאיפה שלנו להתנהג במידות אלו, להשתנות ולהיות אנשים טובים יותר, רחמנים וסבלנים יותר – יהודים בעלי מידות טובות. השאיפה להתחבר עם מידותיו הטובות של ה' בכל המידות הטובות שאנו מזכירים, היא זו המחוללת את השינוי של האישיות שלנו לטובה.
ממחשבה למעשה: בכל פעם שנחזור על י"ג מידות, נזכור שהם בעצם חיזוק באמונת היהדות בטוב ה', והן תפילה לה' שיעזור לנו להיות טובים יותר, ובזכות האמונה והתפילה – יושפע עלינו השפע הטוב בשנה הבאה עלינו לטובה.
הנה דוגמא מעשית: כשנזכיר למשל את היותו של ה' 'רחום'- נחשוב כך: אני מאמין בהיותך בעל הרחמים, והריני שואף ללכת בדרכך; אנא, תן בי כוח להיות רחמן כמוך, ותמלא אותי במידת הרחמים – כדי שארחם על כל מי שמסביבי; ובזכות אמונתי ושאיפתי תרחם גם עלי.
"שלוש עשרה מידות, שבהם יהיה האדם דומה אל קונו שהן מידות של רחמים עליונות, וסגולתן – כי כמו שיהיה האדם מתנהג למטה כך יזכה לפתוח לו מידה עליונה למעלה" (רבי משה קורדוברו, ספר תומר דבורה).
