מבט מגבוה

הרב דב הבלין

מאז ילדותו המוקדמת של אשר, בה נהג לקרוא ספרים עבים מתחת לשמיכה עבה מחשש המציק שאסרה עליו לקרוא בשעות לא שעות רח”ל, נזקק אשר למשקפיים עבים. זה עונשו של מי שאינו מכבד הורים. עת בגר לו אשר, התחיל לשקול ברצינות ניתוח לייזר. חיים מאושרים, בלי ידיות שבורות, עיניים שקועות, אף בצורת אפונים. כאחד העם. דא עקא, הנושא הכלכלי הכביד מעט. קשה להוציא זוזים רבים על מותרות, אין לו עץ דולרים בחצר, למעשה אין לו אפילו חצר.

והנה יום בהיר אחד עת צועד לו אשר לתומו, חזו זגוגיות משקפיו נפלאות. זיכרמן מהמדורגים ממול פוסע בשלוה ועיניו עטויות משקפי שמש כהות. זה היה צפוי, הרהר אשר. תמיד ידעתי שהוא לא אונזרערער, אומרים שיש לו סבתא מהבלקן. “מה שלומך ריבי זיכרמן?” הרעים אשר בקול, “תרבחו ותסעדו, או מה שאומרים אצלכם”. זיכרמן הסמיק והכחיל חליפות. “על מה אתה מדבר? פשוט עשיתי ניתוח לייזר, לכן משקפי השמש”.

ניתוח לייזר? זיכרמן נהיה גביר… כנראה יצא לעבוד, תמיד ידעתי וכו’. אבל זיכרמן מסביר. מתברר שלעשות ניתוח לייזר זה לא הון רב. אם יש לך שיא/פלטינום/מושלם וכו’ אתה יוצא מזה ב 4570 ₪, מחיר של ג’ משקפיים מהזן הרכוב על אפו של אשר.

טוייב. אם זה הנושא, מיודענו לא יישאר מאחור. וכבר מגלים אנו את אשר מסתנן לאסותא, מציץ אצל לוינגר, בודק בהדסה, מתקשר לפישר, מנדנד לפירר, חופר בלע”ז. יום ועוד יום ואשר מוצא עצמו בפגישת ייעוץ סופית, במקום בו איוותה נפשו. בפגישה מסביר לו הרופא בפירוט רב: יש את הניתוח הרגיל ב 4750 ₪ הוא מעולה. א-ב-ל אם אתה רוצה לוותר על תקופת ההחלמה, להיפטר ממשקפי השמש, להקטין את הסיכוי להסתבכויות וכו’ יש את הניתוח המשודרג 9990 ₪ בלבד, הנחה עד סופ”ש.

עם עיניים לא משחקים. מה הם חמשת אלפים ₪ נוספים מול כמה אחוזים לפגיעה בעין? אין כאן ספק בכלל. שלא לדבר ע

ל המחיר של חצי שנה עם משקפי שמש, על ליטר טיפות לעיניים. הוא לא הולך להסביר לאנשים שהוא עיוור כי התקמצן על כמה לירות.

אשר הולך לביתו בלי ספיקות, אבל אז הוא נזכר בפרט שולי. אין לו 9990 ₪ לניתוח. כל מה שהוא רצה להתנתח זה בגלל המחיר הזול. אבל ללכת על ניתוח פחות איכותי? אין סיכוי. וכך נשאר לו אשר עם משקפיים עבות זגוגית עד עצם היום הזה. הוא מסביר לאנשים שזה בגלל שמירת העיניים.

יש קלישאה מפורסמת, אויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. אנשים שואפים לשלמות, לכן הם לא עושים את המינימום. אשר שקל את הסיכונים והיה שווה לו ניתוח לייזר על פני משקפיים, רק עצם קיומו של ניתוח איכותי יותר השאיר אותו עם משקפיים לנצח (סיפור אמיתי, אגב). כולנו כך, באותה הסירה.

הוא היה בחור מעולה בישיבה, אחרי שלש שנים בכולל הוא יצא לעבוד. אין סיכוי שהוא נכנס למסגרת של שיעור כל יום, הוא צריך יבמות, סטנדר, חפיסת קאמל, וחמש שעות ברציפות. כשהוא היה לומד בישיבה אש הייתה מלהטת סביבו (לפחות עשן סיגריות), אין מצב שהוא שומע שיעור כאחרון הבעלבתים.

אז נכון שאין לו חמש שעות פנויות, נכון שאין לו פניות נפשיות ללמוד יבמות, נכון שהפסיק לעשן. אבל לשיעור הוא לא ילך, בזה הוא נשאר שפיץ ישיבישער. והתוצאה? הוא נשאר בלי כלום.

לפעמים עדיף לא לשאוף, אפשר פשוט להיות. החיים מלאי ניסיונות גם כך. אין צורך לקבוע רף גבוה, ואז להתייאש מראש מהאפשרות להתקדם. בואו נחיה.