סיפור טרי מהשבוע: לישראל, קורא קבוע של המדור, נולד בן. ישראל עובד בסביבת עבודה חילונית ובחר להזמין את עמיתיו לשמחת הברית. רוב החברים הודו על ההזמנה, חלקם אף הודיעו שישתתפו. רק חבר אחד הגיב אחרת – 'אני לא הולך להגיע ואני לא רוצה לשמוע על האירוע הזה'. למי שביקש להבין את תגובתו הוא הוסיף 'אני לא מוכן לקחת חלק באירוע בו מתעללים כך בחסר-ישע בלי לשאול לדעתו'.
במייל ששלח לי השבוע ישראל הוא כתב כך: 'עם אותו אדם אין לי מה לדבר. הוא לא הגיע לשיח, הוא ירה את עמדתו והלך. העניין הוא שאז החלו שאלות והתפתח דיון סוער במשרד. אנשים באמת ביקשו להבין מה פתאום אני לוקח תינוק קטן בן שמונה ימים ופוגע כך בגופו. לא שאלתי אותו, לא ביקשתי את רשותו, למה זה נכון לעשות דבר כזה? אשמח אם תוכל להקדיש טור לעניין'.
בשיחות בסגנון כזה מומלץ להיות מוכנים עם שני כיווני שיחה. הראשון, הסבר אמיתי ומנומק למה שאנו עושים. אין הכוונה ל'טעמי המצוות' דווקא, אלא למה שמנחה אותנו כאשר אנו מקיימים את הוראותיו ומצוותיו של מי שאמר והיה העולם. הכיוון השני הוא שיח כן שמשיב לטענות המופנות. לעיתים אנו חשים מבוהלים כאשר מטיחים בנו כי אנו 'כופים' 'פוגעים בחסרי ישע' ועוד. כדאי שנתבונן בטענות הללו, נפרק אותן לגורמים ונראה האם אלה באמת טענות שיכולות לערער את ביטחוננו.
השבוע נתמקד בחלק השני. נחשוב יחד על כמה מטענות-הביקורת המופנות לאב הטרי שמבקש לערוך ברית מילה לבנו. בשבוע הבא נשוב לחלק הראשון וננסה להבין מעט יותר את טעמה של מצוות ברית המילה.
זו כפיה!
זו הטענה הראשונה, היא חוזרת על עצמה בווריאציות שונות. איך אתם מסוגלים לקחת עולל חסר ישע ולכפות עליו את אמונתכם ודרככם? תנו לו לגדול וכשיגדל ויהיה ברשות עצמו יקבל את ההחלטות על גופו!
זו טענה מעניינת. היא דורשת מאיתנו לפתוח בעדינות את נושא הכפייה בכלל. האם נכון שהורים לא יכפו את דעתם, אמונתם ואורח חייהם על תינוקות קטנים? אם זו נקודת המוצא, כיצד נבין את עצם ההחלטה להביא ילדים לעולם? האין זו כפיה על ילדים שלא בחרו בכך? כל תהליך הגדילה של הילדים בנוי על כפייה מסוימת. ההורים בוחרים היכן הילדים יגדלו, ההורים בוחרים אלו טיפולים רפואיים יקבל הילד, הם מחליטים על חיסונים ועל תוספי תזונה, על גן הילדים ועל בית הספר.
ילד בריא גדל על ידי הכוונת-הוריו. הם מלמדים אותו ומקבלים החלטות לגביו על פי אמונתם וצדקת-דרכם. אין מקום לפסול מעורבות-אקטיבית של ההורים רק בגלל שהילד לא החליט. תפקידם של ההורים לקבל את ההחלטות עבור הילד, באופן בו הם מאמינים שיקדם ויגדל אותו בצורה הטובה ביותר.
אל תטילו בו מום!
מדי פעם קורה שילד נולד עם אצבע מיותרת או תוספות אחרות לא אסטטיות במיוחד. מה תפקידם של ההורים? לחכות עד שהילד יגדל או לסייע לתיקון כבר עכשיו? בשבוע הבא נעסוק בטעם שאלוקים ברא אותנו לא-מושלמים ולא-מולים, אך השבוע נעמיד למבחן רק את נקודת המוצא. האם כל תוספת שמוסרת היא הטלת מום? האם אין סיטואציות בהן כולנו מסכימים שההורים יכולים וצריכים לקבל החלטה להסיר?
גם טענות בריאותיות נבדקו על ידי חוקרים נודעים. באוגוסט 2012 פרסמה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) את המלצותיה בנוגע למילת תינוקות. "הערכת הראיות הנוכחיות מצביעה על כך שהיתרונות הבריאותיים של מילת גברים שזה עתה נולדו עולים על הסיכונים, וכי יתרונות ההליך מצדיקים את הגישה להליך זה למשפחות שבוחרות אותו".
בקטנה
כאשר מתנהל דיון, קשה מאוד ליצור הבנה או אפילו לקבל אמפטיה באמצעות ויכוח. שיח שמתנהל באופן שכל צד מציג את דעתו בנחרצות לא מוביל לדבר מלבד התבצרות של כל צד בעמדתו. זו הסיבה שכדאי לעורר שיח באמצעות שאלות הבוחנות את הסוגייה מנקודת המבט הנגדית. אנו מסכימים שלמילה 'כפיה' יש קונוטציה שלילית, אך האם לעולם לא נכפה דבר על ילדינו? אנו מסכימים שאיננו רוצים לפגוע פיזית בילדים שלנו, אך האם כל הליך כירורגי הוא פגיעה?
במקום להטיח: 'גם אתם כופים!' ננסה לעדן את הגישה הנחרצת של הצד השני כדי למצוא את נקודת האמצע, זו שתוביל להקשבה ואולי גם להבנה. אחרי שהורדנו את ההתנגדות האוטומטית נוכל גם להציג את הצד שלנו, את דרך האמת. זאת ועוד, בעז"ה בשבוע הבא.
