בתקופה זו, מנקרת אצל רבים מאתנו השאלה: ‘על מה עשה ה’ ככה לארץ הזאת – מה חרי האף הגדול הזה?’ הלבבות מלאים חרדה, ורבים מחפשים במה להיאחז, ועל מה להישען. לצערנו אין בתוכנו נביאים שיגלו לנו בצורה ברורה – על מה ולמה קורים אירועים קשים כל כך, אבל אין ספק שגם בעת הזו, מכוון הקב”ה את עולמו, והוא ‘מדבר’ אלינו בצורות שונות כדי שנבין. זה חייב להיות כך. אנו מאמינים בהשגחתו הפרטית של הקב”ה, וכי כל האירועים מסביב מכווני מטרה. אם רק נשים לב, נדע לשמוע את המסר – כל אחד בדרכו, בהרגשותיו, ובענייניו הפרטיים. הדבר הכי יעיל ומרגיע בעת הזו – הוא לימוד וחיזוק של האמונה והביטחון בה’ וביסודות דתנו. ריווח גדול וכואב הביאה בכנפיה ‘מלחמת שמחת תורה,’ כשאנו נדרשים לבחון מחדש עד כמה אנו באמת מאמינים בייעודי התורה, ובהשגחתו של ה’ על עמו ישראל. ‘שהכל נהיה בדברו’ – נהיה לטובה. חיזוק האמונה והביטחון – שכולנו נדרשים להם בעת הזו – טומן בתוכו קרבת אלוקים חדשה, שכנראה כולנו היינו זקוקים לה
התגלות באירועי החיים
מיד לאחר שמספר אליעזר לבתואל ולבן את השתלשלות המקרים אשר הביאה אותו לבחור ברבקה, הם מכריזים: “מה’ יצא הדבר… הנה רבקה לפניך… כאשר דיבר ה.”‘ ואנו תמהים, שהרי גם אם נחפש, לא נמצא כל רמז מפורש לדברי ה’ – המייעדים את רבקה ליצחק? אלא שלמדים אנו מכאן יסוד נפלא: אם רק נשים לב, ונלמד את מה שקורה סביבנו, ניווכח לדעת שאלוקים ‘מדבר’ אלינו דרך מאורעות החיים. כאמור, אין בתוכנו נביאים שמדריכים ומגלים מה לעשות בכל צומת בחיים, אך הקב”ה ממשיך להתגלות בתוך מקרי החיים ולכוון אותנו לדרך הנכונה. אם רק נלמד להסתכל נכון, נמצא ‘הוראות התנהגות’ ברורות. זאת בתנאי שנסתכל על הדברים בצורה נקיה ובלתי משוחדת. כשננקה את הלב, כבר נדע לתת את הפרשנות האמתית לאירועים ולהחליט נכון. אליעזר רואה בכל צעד את דבר האלוקים, וכשהוא – תלמידו הגדול של אברהם אבינו ראש המאמינים – משמיע לאחרים ‘סיפור יפה,’ גם רשעים כמו לבן הארמי, שומעים את דבר ה’ מהדהד. אכן, דיבור אלוקי מפורש כי רבקה – היא המיועדת ליצחק לא נאמר, אך דיבור אלוקי עקיף מתוך אירועי החיים – היה גם היה. השתלשלות מדהימה כל כך של העניינים – כפי שראה אותם אליעזר, היא דבר ה.’ כי כאמור – ה’ מתגלה לאדם דרך אירועי חייו.
צפצופי אמונה
בשלב זה, כשנוכחו לבן ובתואל שה’ דיבר אליהם – שיסכימו להשתדך עם בית אברהם, היה מן הראוי כי ישלחו את רבקה מיד, אך מדרשי חז”ל מלמדים שלא כך היה הדבר, והם ניסו בכל כוחם לעכב את השידוך. עיכוב מאוד מוזר, שהרי זה עתה הכריזו בעצמם “מה’ יצא הדבר?…” הרי לנו דוגמא שלילית, למנהג הנפוץ אצל רבים, שמגיבים על כל דבר: בע”ה – אי”ה – ה’ יעזור – הכל משמים ועוד ‘צפצופי אמונה’ שכאלו, )שלא לדבר על אלו שנדרשים להבטיח משהו לזולתם – ואינם רוצים להיענות לבקשה, או אז הם עונים: ‘בעזרת ה’ – כשהם משתמשים בשם ה’ ‘לבטלה’ – כדי לערפל את כוונתם ולברוח מהבטחה מפורשת(… אך כשנדרשת מהם בחיים המעשיים אמונה בפועל – הדיבורים של ‘בעזרת השם’ נשכחים והאמונה שלהם נעלמת … אמונה אמתית נבחנת במעשים ולא בדיבורים. קל להבחין בין יהודי שמאמין רק בדיבורים – למי שמאמין באמת. המאמין האמיתי הוא פחות חרדתי, פחות כועס, פחות דואג, פחות תחרותי. היהודי שמאמין בה’ – שמח יותר, שליו יותר, סולח מהר יותר, והוא מוותר גם על דברים שמגיעים לו, הוא פשוט יהודי טוב יותר – כי הוא באמת מאמין בה’ ולא רק מצפצף אמונה.
