אבי אברהם | יועץ ומטפל רגשי מנהל מרכז קומ”ה לקידום והעצמה
שעת לילה מאוחרת בביתו של אחד ה’בדחנים’ המפורסמים. על הקו אדם מחו”ל בן למשפחה המפורסמת בייחוסה ועושרה, שואל: “יש לנו חתונה משפחתית, ושמענו שאתה ה’גראמער’ הכי טוב בארץ הקודש, האם אתה פנוי בתאריך זה?…” “האמת היא, שיש לי איזו מחויבות קודמת…” הוא מתחיל לענות, אך האיש קוטע אותו בשכנוע שאינו משתמע לשני פנים: “כמובן שנשלם את עלות כרטיס הטיסה והמלון, נכפיל את שכרך, ויש גם בונוס! אם תצליח גם להצחיק את הסבא המבוגר תקבל ‘בונוס’ של מאה אלף דולר!!!”
האתגר היה אטרקטיבי מידי, והבדחן ‘סגר’ מיד עם העשיר מחו”ל את ההזמנה. הוא החל להתכונן במטרה ללהטט באירוע במיטב הלצותיו וגם לכבוש את הסבא. בחתונה, הוא אכן הצליח למעלה מן המשוער, האורחים והמשפחה נהנו עד השמים והתענגו על כל בדל אינפורמציה ובדיחה שנשפכו מפיו באומנות וכשרון רב.
ליבו של הבדחן התרחב מכל חיוך, אך עיניו ומוחו היו נתונים כל העת לסבא הקשיש שמולו, ולעובדה המצערת כי בת צחוק לא נראית על פניו… הוא העלה את הרף עוד ועוד, מכוון לסגנונות וז’אנרים שונים, משלב תיאטרליות ודרמה, אך כלום! הסבא נותר רציני כאילו בלע מלפפון חמוץ שלם. בסוף החתונה, לאחר שכבר התייאש מה’בונוס’ והפנים שנכשל במלאכה, הוא ניגש לדוד שהזמין אותו: “איך יתכן שסבא שלך לא צחק בכלל? אני עד כדי כך לא מצחיק??…” “אתה מאוד מצחיק!.. כולנו התפקענו מצחוק…” ענה לו בחיוך הדוד, “אבל סבא?… הוא לא שומע כלום כבר שנים רבות!…”
“וישמע יתרו”
לא רק יתרו שמע. כל העולם שמע את אותה ‘שמועה חדשותית’ על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, אבל רק יתרו עשה מעשה ובא להתגייר. במה היתה שונה שמיעתו של יתרו משאר העולם? מדוע היא גרמה לו לנקוט פעולה ולא להישאר אדיש כשאר אומות העולם? התורה מגלה לנו שהסוד מונח ב”שמיעה” של יתרו. שהשמיעה שלו היתה פנימית, שהוא שמע לעומק, שמיעה שמשמעה הבנה והפנמה, חיבור לעולם המעשה. שמיעה נוספת נאמרה בפרשתנו: “את הדברים האלה דבר ה’… קול גדול ולא יסף”. ובמדרש: “כשנתן הקב”ה את התורה ציפור לא צייצה, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו… הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש”. כל הבריאה החומרית ואף הרוחנית הושתקה כאשר הקב”ה דיבר בהר סיני. מדוע הוצרך ה’ להשתיק את כל העולם? התשובה היא כי “שתיקה” היא השלב הראשון וההכרחי של ההקשבה. בני האדם אלופים בלמצוא תירוצים שיכולים לשרת את האינטרס שלהם “לא לשמוע” את מה שאינם רוצים. לו היו הציפורים מצייצות והעולם היה נוהג כרגיל, כבר היה נמצא מי שיתלה את “אנוכי ה'” בתופעת טבע כלשהי. הקב”ה רצה שה”שמיעה” תהיה מושלמת, והאמונה שתגיע מאותה הקשבה תהיה ברורה וחד משמעית, לכן השתיק במעמד הר סיני את כל העולם כולו למספר רגעים. הרב שלמה וולבה זצ”ל סיפר על בחור שעסק בסוגיית “מיהו מלווה” בא חברו ללוות ממנו דבר מה. הוא התרעם על ההפרעה, והמשיך ללמוד ‘מיהו מלווה’ במשנה. אחד כזה, אמר הרב וולבה, אולי למד והבין את הטקסט אבל לחלוטין לא “שמע” והפנים מה כתוב בו. גם את ילדינו אנחנו רגילים לשאול ב’שאלות סגורות’: “איך היה היום”? רק בשביל ‘לצאת ידי חובה’ ולקבל תשובות קצרות וענייניות: “טוב”, “כיף”, “פ’סדר”… שיאפשרו לנו להמשיך הלאה בנוחות לשגרת חיינו… במקום לשאול שאלה פתוחה כמו: “ספר לי ממה נהנית היום?…” ולפתח אצלנו יכולת הקשבה וריכוז שתאפשר לילד לבטא את הרצון הבסיסי לשתף ולהתחבר רגשית. במקום ‘לדבר כדי שיקשיבו לנו’, ננסה להקשיב כדי שידברו אלינו’. יש שסיכמו זאת במשוואה פשוטה: ‘הקב”ה נתן לנו פה אחד ושתי אוזניים, כדי שנדבר חצי ממה שאנו מקשיבים’…
