בשטף המים של ימי פורענות אלו, כשקול ההמון מבוהל מפחד אויב, וכל אחד מאתנו נקהל לעמוד על

נפשו במחשבות – כיצד להצטרף למאבק המלחמתי, אנו משבחים כל אחד מאתנו שיש לו תחושה של ערבות לכלל ישראל, ומרגיש חובה לפעול ולשאת

בעול למען הכלל. אך אל לנו לשכוח מה הוא העול הנעלה ביותר, אותו על כולנו לשאת בנאמנות – בכדי לזכות ולחיות כאן בארץ הקודש. ‘אם בחוקותי תלכו’ – נאמר לנו

מפי ה’ – ‘ונתתי שלום בארץ וישבתם עליה לבטח.’ האפשרות היחידה שלנו להתקיים כאן, היא על ידי נשיאה בעול לימוד התורה. זה מגדיר הזהות הלאומי

שלנו, ובלעדיו, אין לנו זהות אמיתית להילחם עליה, ולא את הזכות להילחם על הארץ הזו שנועדה ללומדי התורה ומקיימי מצוותיה. אל לנו לשכוח לרגע את העובדה הפשוטה: עולם התורה על כל גווניו וחצרותיו, הוא ‘חרבות הברזל’ האמיתיות של עמנו – בימים כתיקונם ובשעת מלחמה.

אנו ציבור בוגרי הישיבות העמלים לפרנסתם, נדרשים למערכה ביתר שאת, מאחר ומצופה מאיתנו להתנדב ואף להתגייס לצבא ההגנה. אלא שנראה כי חלק מהיוזמים והמארגנים, נוטים לשכוח מה היא ההגנה האמיתית, בה אנחנו מאמינים בכל ליבנו.

כל אחד העובד לפרנסתו, צריך לכוון את אותן מחשבות של דאגה ורצון לשאת בעול עם הכלל, ולנווט אותן בעיקר אל בית המדרש – בנוסף לכל התנדבויותיו. אתה רוצה לתרום עוד משהו מאוד חשוב בימים אלו לכלל ישראל? היכנס לבית המדרש ותפתח גמרא, חומש, ספר הלכה או מוסר. הקדש שעה נוספת ללימוד תורה שהיא המגינה העיקרית על הארץ הזו ויושביה. אנו בוגרי הישיבות העובדים, רואים את עצמנו חלק בלתי נפרד מעולם התורה, גדולי התורה הם מנהיגנו. התפיסה המרכזית שלנו היא שלימוד התורה הוא הערך הכי יקר בעיננו – גם אם לא זכינו ללמוד כל היום. בימים אלו, עת מסביבנו יהום הסער, אין כמו שעת לימוד תורה נוספת – כדי לתרום תרומה משמעותית ביותר להצלחת הלחימה הקשה, זו המתקיימת בחזית עולם התורה ובחזיתות ברחבי הארץ. שעת לימוד נוספת זו תוסיף גם חיזוק לזהותנו התורנית והאמונית – כחרדים נאמנים לעולמה של תורה.

קהילות החברים של ‘חלקי בקהילתי,’ צריכות ליטול חלק פעיל במערכה על ארצנו, ובסוף או תחילת יום העבודה, נכון שנתכנס בבית המדרש, להתחזק יחד בתורה ואמונה, כי אין כח בעולם כמו כוחה של תורה ותפילה – כדי לתרום לניצחון המלחמה, בנוסף לעוגן הרוחני והנפשי שכולנו זקוקים לו בעת הזאת.

נקודה נוספת

רבים מאוד מאתנו מגויסים ומתנדבים בימים אלו

במסירות נפש, בכל גזרות הלחימה בחזית ובעורף, אבל אסור לנו בשום אופן לעשות זאת מתוך התרפסות האומרת: ‘תראו תראו אותנו החרדים, גם אנחנו בסדר.’ אין לנו צורך להתנצל בפני איש על

שייכותנו לעולם התורה, או להצטלם ולהסביר לכולם, עד כמה אנו רגישים ונושאים בעול הציבור. כאלה אנחנו, כי כך חונכנו, לשאת בעול הציבור ולהיות רגישים לסביבותינו. אנו מתנדבים בכל החזיתות כי זו מצוותינו ועל כך גאוותינו. אנו חרדים – שחוץ מתרומתנו למלחמה בשעות לימוד התורה שהוספנו לעצמנו – עושים עוד כמה דברים, ומתנדבים בכל מיני חזיתות, לא למרות שאנחנו חרדים – אלא דווקא בגלל שאנחנו חרדים.