לשם מה אני עושה את זה?
יום הולדת 30 הוא לכל הדעות אירוע חגיגי ביותר. בגיל נכבד כזה כבר מרגיש חתן השמחה כחלק בלתי נפרד מבוגריה של האנושות. שנות ילדותו המתוקות, הם כבר אי שם בנבכי ההיסטוריה. גם את ימי הטיפש עשרה בהם חצה עם חבריו הרים ונהרות, השאיר הרחק מאחוריו. אפילו קיסמם של הצעדים הראשונים בזוגיות, או הפליאה המדהימה בהופעתו של העולל הראשון, כבר פג תוקפם. שגרת החיים קנתה לה שביתה בחייו, הרי הוא בעל בעמיו. סביבו כרוכים כמה קטנטנים חמודים. בר המצווה לבנו בכורו, נושפת בעורפו. ועול החיים כבר מורגש היטב על כתפיו.
לכן לא היה לחני שום ספק, שיום ההולדת שהיא הולכת להרים לשמוליק בעלה היקר – יהיה הדבר שכל המשפחה המורחבת תדבר עליו. וכמו שרק היא, האחראית על הפעילות החברתית באחד הסמינרים הגדולים, יודעת לעשות. היא החלה להפעיל קשרים ולהזיז עניינים. הסודיות שאפפה את ההכנות, הייתה כ”כ סמיכה, עד שכמעט וניתן היה למששה בידיים. הכל כמיטב המסורת הנהוגה במשפחתה, כנראה מדורי דורות.
ברוך השם, יש להם נישואין יפים. הם הבינו ששגרת החיים שוחקת, ולא סומכים רק על היציאה לחופשה השנתית. אלא דואגים למצוא תוך כדי החיים זמן איכות, לפתוח לב זה לזה. ואירוע שובר שגרה כזה, הוא בהחלט דבר שיוסיף הרבה טעם וריח, וירענן את ההווי הזוגי שלהם.
תוך כדי הפעילות הקדחתנית – החל זבוב טורדני לזמזם במוחה של חני. הזבוב זמזם ואמר: “האם התוכנית שלך מתאימה לשמוליק?”. “ברור” היא השיבה לו, “מי לא מתרגש ממסיבת הפתעה ליום הולדת?”. אך הזבוב לא הרפה “את בטוחה?” הוא שאל? שביבי זיכרונות החלו להתרוצץ במוחה, ומישהו בפנים אמר: “יכול להיות שיש משהו בזמזומו של הזבוב”. שמוליק שלה הוא טיפוס מאד שונה ממנה. היא פעלתנית, ספונטנית, רועשת ויחצנית, והוא הרבה יותר שקול, שקט ומופנם. בדרך כלל הוא לא מוצא כ”כ את מקומו באירועים עם הרבה רעש וצלצולים, וכנראה לא ירגיש בנוח להיות במרכזו של אירוע שכזה.
ברגע זה הרגישה חני איך לחץ מזדחל לו בתוכה, “אין דבר כזה שלא נעשה אירוע ליום ההולדת, פשוט לא יתכן”, היא אמרה לעצמה. “זה יפה, זה מרגש, זה מכבד, זה מרשים, מה אני עושה?” משהו בתוכה לא מוותר בקלות, ואינו נותן לגיטימציה להתנהלות אחרת. “כולם עושים מסיבה גדולה ליום הולדת 30, המשפחה שלי, החברות, פשוט כולם, גם בעלי בוודאי ישמח עם זה כמו כולם, לא יכול להיות שהוא מעדיף שלא נעשה אירוע”. ואז חוזר הזבוב ושואל: “לשם מה בעצם את עושה את זה?”. “מה השאלה?” היא משיבה, “בשביל לשמח ולרגש את בעלי היקר”, “את בטוחה?” הוא לא מרפה.
לא דבר קל הוא לעמוד מול המראה, ולגלות את מה שלא היית רוצה לראות. וכך ממש חשה חני ברגע שהבינה שהיא שקעה עמוק בתוך חווייתה האישית, ופספסה את מטרתה האמיתית – לרגש את בעלה, בדרך שלו. היא כל כך אוהבת אירועים מלאי צבע, עם הרבה רעש. היא גם אוהבת שכולם מדברים על זה ומחמיאים לה, זה נותן לה אנרגיה וממלא אותה. וגם חשוב לה מה תגיד הסביבה אם היא תחרוג מן המקובל.
אבל עם כל זה, ברור לה שהקול הפנימי שלה לא ייתן לה לפספס את המטרה. על אף הוויתור הגדול על הספונטניות שלה, על מה שהיא כל כך אוהבת, ועל מה שמרגש אותה. היא תבחר בדבר הנכון. יש בה כוח לכך, והיא תלך עם המטרה עד הסוף. ולקראת יום ההולדת של שמוליק היא תעניק לו – את מה שמתאים לו. לשם כך עליה לצאת מהעיסוק בעצמה, לראות אותו, ולחשוב מה ישמח אותו.
כעבור שבועיים, במקום אירוע גדול ומתוקשר, הם חגגו יחדיו יום הולדת אינטימי. חלק מהאירוע היה בחברת המשפחה הגרעינית, הכיבוד היה כיד המלך, הקטנים הכינו ברכות מרגשות, ובפורום הזה שמוליק הרגיש בנוח ומצא את מקומו. ואת חלקו האחר חגגו שניהם לבדם, כמו ששמוליק אוהב. החגיגה הייתה כפולה, גם יום ההולדת של שמוליק, וגם הקמת נדבך חשוב בקשר שלהם – היכולת להניח את צרכי בצד לרגע, ולהתרכז בצרכיו של בן זוגי.
ובערב, כשרגש חם ממלא את ליבם, נזכרת חני כמה פחדה מהצעד הזה. וכעת, היא כל כך בטוחה שהרוויחה – היא הקריבה את עצמת הריגוש האישי, וקבלה תמורתו קירבה אמיתית.
לשאלות / תגובות ניתן לפנות למייל [email protected]
אתכם במסע אל תוך הנפש
פרטני או זוגי
