מסתתר בשפריר חביון

אהוד בן יהודה

02/16/2024

09:27

הרה״ג ברוך צבי גרינבוים

ראש השנה

יום הרצונות הטובים
ראש השנה נקרא יום הזכרון.
מדוע?
כי ר”ה הוא יום דין של ‘גילוי הרצונות’.
לא יבדקו אותך איך התנהגת בשנה החולפת, וכמה מצוות או עבירות עשית – את זה יבדקו איתך ביום כיפור.
אתה כן תיבדק; איך אתה באמת רוצה שהשנה הבאה תיראה אצלך ?
מה באמת אכפת לך ?
מה אתה מוכן לתרום לעולם סביבך – כדי שהמלך יהיה נוכח בו יותר ?
ככל שתביא לדיון בענינך יותר רצונות טובים –
ככה תקבל מ’שופט הרצונות’ שנה טובה – שבה הוא יזכור לך רק את הרצונות הטובים…

שנה טובה
מבית חלקי בקהילתי

סטטוס
לשבת

תהליך ההתבגרות אינו קורה ברגע, הוא מורכב מהמון רגעים קטנים של תובנות שנבנות ומתגבשות, אישיות שהולכת ונבנית, ופאזל ענק שנבנה חלק אחרי חלק. אף אחד לא יכול לשחזר אחר כך את התהליך לפרטי פרטיו, אפשר רק לסמן קווים כלליים, ולהבין את המהלך בגדול. יש רגעים בודדים של התבגרות, שנחרטים בזיכרון ואתה יודע שהם מסמנים קו בחול. מה שהיה עד לאותה נקודה, ומה שיבוא אחריה. רגע אחד כזה, היה בערב אחד אותו ביליתי באוצר הספרים של הישיבה, אזור שהיה חביב עלי לעיתים יותר מבית המדרש. אהבתי לפתוח ספרים אקראיים להציץ בדפים הראשונים, לקבל מושגים ולהעשיר אופקים. בתוך הכרך ‘גנזי רמח”ל’ הסתתר חיבור קטן שנקרא ‘משכני עליון’ ועסק בבית המקדש וכליו. אני זוכר את הרגע בו אני מתחיל לרפרף, לא מבין כלום, אבל השמים נפתחים ואני רואה מראות אלוקים. הנה למשל מידות שולחן לחם הפנים הם: “שתים אמות ארכו וגבהו שלש וכולם הם ה’ הוא מאור היוצא מן השכינה התחתונה ולפי שהיא חמישית אל המדרגות על כן מידותיה ה'” לא הבנתי מילה, רק תפסתי פתאום איזה אידיוט אני שחשבתי שמידות השולחן הטהור עליו מניחים לחם לפני ה’, הם רק עניין של פרופורציה ואסתטיקה. והרי כדי להיות בצלאל הבונה את המשכן וכליו, צריך לדעת את סוד האותיות בהם נבראו שמים וארץ. ברור שהכל כאן גבוה, טמיר ונעלם. המבט הגבוה הזה, הוא לא רק שעשוע אינטלקטואלי של נער מתבגר, מגלה עולמות. הוא קריטי לתודעה הרוחנית שלנו. בקודש הקודשים – פסגת ההוויה הרוחנית בעולמנו, נמצא ארון הברית ועליו הכרובים פורשי כנפיים. פניהם איש אל אחיו, והם חבוקים ומעורים זה בזה ‘כְמַּעַר אִישׁ וְיוֹת’. זהו הביטוי לקשר הקרוב בין ישראל והקב”ה, קשר של אהבה וקרבה. אלא שמי שהבנתו מצומצמת ומוגבלת לחומר וגוף, אינו מסוגל לתפוס איך דווקא מציאות זו מבטאת מהות רוחנית טהורה ונשגבת מכל. שיר השירים – קודש קדשים, עוסק במהות הקשר בין הקב”ה וכנסת ישראל, וגם הוא משתמש בדימוי הקשר בין איש ואשה. מה שעשוי להיראות כחיצוני, אינו אלא כיסוי והסתר למהות השוכנת לפני ולפנים. הגמרא ביומא אכן מתארת: “אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו כרובים המעורין זה בזה. הוציאון לשוק ואמרו, ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו…” חכמי הגויים כמו אריסטו שסבר כי ‘חוש המישוש – חרפה הוא לנו’ אינם יכולים להשיג מכאן ומעבר. חכמת הנסתר, המתארת כיצד הקב”ה יושב ומזווג זיווגים ומקיים את עולמו, מעשירה ומרוממת את נקודת המבט שלנו, ומאפשרת לנו להבין עד כמה מורכבים ונשגבים העולמות הרוחניים מעלינו, ואיך אנחנו כאן בתחתית, מתחברים לכל הגובה הזה. אם לא נבין, לפחות נפנים ונכבד, ושב ורפא לנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד כותרות

טורים

למה לא מבקשים סליחה ב'סליחות'?

אקטואליה

הקונספציה של ימים נוראים

כללי

איומים ונוראים

זוגיות

האיש שחשב שאשתו קובעת

אולי יעניין אותך גם

התנערי מעפר החול
זכרונות מן העבר
לוח השנה היהודי - חלק ב'
ליל שישי של חלקי - הסיירת
סגור נגישות