הטור השבוע עוסק בהלכות בישול בשבת. מכיוון שבמלאכה זו ישנם פרטים רבים, ההלכות משולבות בפן המעשי שלהן סביב תיאור סטנדרטי של הגשת המרק בליל שבת, ובסוף הדברים יובא סיכום קצר המושגים השונים וההלכות למעשה.
שאלה:
סעודת ליל שבת, בעלת הבית מורידה את סיר מרק העוף מהפלטה, ומחפשת מקום על השיש להניח אותו. על השיש יש מים מהדחת הצלחות של המנה הראשונה. האם מותר לה להניח את הסיר על השיש הרטוב, או שהיא צריכה קודם לגרוף את המים?
תשובה:
אסור להניח סיר רותח על מים קרים, וצריכה בעלת הבית לגרוף קודם את המים מהשיש. ההגדרה ההלכתית של הסיר שהורד מהפלטה הוא ‘כלי ראשון’, דהיינו, הכלי שבו התבשל המאכל על האש, ואסור לשים ב’כלי ראשון’ מאכל או משקה שאינם מבושלים – משום שבכוחו לבשל אותם, ולכן המים שעל השיש יתבשלו על ידי חום הסיר, והדבר אסור.
דבר זה אסור על אף שאין לה כוונה ‘לבשל’ את המים שעל השיש, משום שיש בזה ‘פסיק רישא’, שפירושו, כאשר אדם עושה פעולה שבוודאות תגרום למלאכה אסורה בשבת, הדבר אסור הגם שאין לו תועלת מהמלאכה שנעשתה.
שאלה:
מה הם הדברים שמותר או אסור להכניס לתוך הסיר של המרק אחרי שהורידו אותו מהפלטה? למשל, האם מותר להכניס לשם אטריות מבושלות או להוסיף מלח ישירות לתוך הסיר?
תשובה:
הכלל הוא שאסור להכניס ל’כלי ראשון’ שום דבר שאינו מבושל ובכלל זה נוזלים קרים, גם אם הם כבר התבשלו והתקררו מבישולם הראשון. אולם מאכלים מוצקים שכבר עברו בישול, מותר להכניס אותם לכלי ראשון גם אם הם קרים. לכן, אטריות מבושלות מותר להכניס לסיר [גם אם הן מהמקרר], אולם מים קרים יהיה אסור להכניס לתוכו, גם אם המים כבר התבשלו בעבר. לגבי מלח, אם מדובר במלח שתהליך הייצור שלו כולל בישול, מותר להכניס אותו לסיר.
שאלה:
בעלת הבית הגישה לכל הסועדים את המרק. האם מותר להכניס שקדי מרק או לטבול פרוסה של חלה בתוך צלחת המרק?
תשובה:
ההלכה היא שלתוך כלי שני אסור להכניס מאכלים אפויים שלא עברו בישול [ולכן אסור לטבול ביסקוויט בתוך כוס תה שהמים הרותחים נמזגו אליו היישר מהדוד החם], אולם מאכלים מבושלים מותר להכניס בכלי שני, ולכן בנוגע לשקדי מרק אין כל חשש בהכנסתם למרק החם, משום שתהליך ייצורם הוא בטיגון בשמן עמוק שמוגדר כבישול.
בנוגע להכנסת החלה למרק, אם היו מוזגים את המרק ישירות מהסיר לצלחת הדבר היה אסור, משום שכאמור, אסור להכניס מאכלים אפויים לכלי שני, אולם מכיוון שבדרך כלל מעבירים את המרק לצלחת על ידי מצקת שנחשבת בהלכה זו לכלי נפרד, נחשבת הצלחת ל’כלי שלישי’ שבה מותר לשים מאכלים אפויים.
בהמשך הדברים נראה הלכה מעניינת שממנה יוצא שלפעמים יש הבדל בהלכה זו בין המנה הראשונה של המרק לבין אכילת מנה נוספת.
שאלה:
כאשר סיימה להגיש לכולם את מנת המרק, רצתה בעלת הבית לכסות את הסיר בשביל לשמור על חומו של המרק למקרה שיהיו מבני הבית שירצו מנה נוספת. האם ישנו חשש כלשהו בכיסוי הסיר?
תשובה:
פוסקי זמננו כתבו שמכיוון שבמכסה מצטברים נוזלים מהאדים שהיו בסיר, ולפעמים יש שם גם קצת מרק שהתקרר, צריך להיזהר לא לכסות את הסיר בחזרה באופן שנוזלים אלו שיש בהם איסור בישול משום שהתקררו, ייכנסו בחזרה לסיר החם [שהוא כלי ראשון].
שאלה:
המרק התברר כטעים במיוחד, ואחרי שכולם סיימו את קערות המרק שלהם, ביקשו כמה מבני הבית מנה נוספת. האם אפשר למזוג את המרק לתוך הקערות אשר יש בהן עדיין מעט מרק מהמנה הקודמת?
תשובה:
הלכה זו תהיה תלויה היכן היא הניחה את המצקת תוך כדי אכילת המנה הראשונה. אם המצקת הייתה מחוץ לסיר, מותר למזוג לצלחות הכמעט ריקות מהסיר, משום שלעניין זה נחשבת המצקת לכלי שני, והשפיכה מכלי שני על מרק קר מותרת. אולם אם המצקת שהתה בתוך סיר המרק החם בזמן אכילת המרק, דינה חמור יותר משום שהיא מתחממת בתוך הסיר, והיא נחשבת גם ל’כלי ראשון’, ויהיה אסור למזוג ממנה לתוך צלחת שיש בה קצת מרק שהתקרר.
הבחנה זו תהיה נוגעת גם לאלו שנהנים לטבול פרוסת חלה במרק, שגם בנוגע לזה יהיה הבדל בין צלחת המרק הראשונה לצלחת המרק השנייה, משום שבהגשה הראשונה המצקת עוד לא התחממה, ונחשבת הצלחת ל’כלי שלישי’, אולם אם במהלך אכילת המרק המצקת שהתה בסיר החם, יהיה דין המרק במנה הנוספת כ’כלי שני’, ויהיה אסור לטבול חלה בצלחת זו. נתינת שקדי מרק תהיה מותרת גם באופן זה, משום שכאמור, שקדי המרק עברו בישול בשמן עמוק, ו’אין בישול אחר בישול’.
שאלה:
לפי התשובה הקודמת נראה שעדיף להשאיר את המצקת מחוץ לסיר המרק בזמן אכילת המנה הראשונה, בשביל שהיא תחשב לכלי נוסף אם ירצו בני הבית לאכול מנה נוספת. האם אכן?
תשובה:
נכון הדבר, אולם הפוסקים עוררו על כך שמי שמשאיר את המצקת מחוץ לסיר צריך לשים לב שכשהוא מכניס אותה בחזרה לסיר – לא נשאר בה קצת מרק שהספיק להתקרר, משום שהמרק הזה שהתקרר יש בו איסור בישול אם מכניסים אותו לכלי ראשון, והסיר המקורי [שממנו לוקחים את המנה השנייה] נחשב לכלי ראשון כל עוד הוא עדיין חם, ולכן צריכים קודם לנער או לנגב את המצקת.
לסיכום ההלכות, נחזור כאן בקצרה על המושגים השונים וההלכות למעשה הנוגעות בהם:
כלי ראשון – הכלי שבו התבשל המאכל. אסור להכניס אליו מאכלים מוצקים לא מבושלים [גם אם הם אפויים] או נוזלים קרים. מותר להכניס אליו מאכלים מוצקים שכבר עברו תהליך של בישול או נוזלים מבושלים שעדיין חמים מבישולם הראשון.
עירוי מכלי ראשון – שפיכת המאכל החם לכלי אחר. אסור לשפוך ישירות מכלי ראשון על מאכל לא מבושל או על נוזל קר.
כלי שני – הכלי שאליו נמזג האוכל מהכלי הראשון. גם בו אסור להכניס דברים שאינם מבושלים משום שחוששים שבכוחו של הכלי השני לבשל אותם, אולם הוא קל יותר מכלי ראשון בכך שמותר לשים בו נוזלים מבושלים שהתקררו, תבלינים ומים קרים.
כלי שלישי – בכלי זה מותר לשים כמעט הכל, מלבד מאכלים שמאוד קלים להתבשל, כמו עלי תה וכדומה.
מצקת – לכמה הלכות נחשבת המצקת ככלי בפני עצמו, והקערה שאליה נמזג המרק נחשב ככלי שלישי לעניין הלכות אלו. כאשר המצקת שהתה זמן רב בתוך כלי ראשון והתחממה ממנו, דינה ככלי ראשון, והקערה שאליה נמזג המרק נחשב ככלי שני לכל דבר וענין.
אין בישול אחר בישול – מאכל מוצק שעבר תהליך בישול [או טיגון בשמן עמוק] אין בו איסור בישול גם כאשר הוא התקרר. כמו כן, נוזלים מבושלים שעדיין חמים מבישולם הראשון אין בהם איסור בישול, אולם מאכל נוזלי שהתקרר לגמרי מבישולו, שייך בו איסור בישול.
לח שנצטנן – מאכל נוזלי שכבר התבשל והתקרר מבישולו הראשון. במאכל זה יש איסור בישול בשבת.
