מקור המילה “שבת”

שבת היא היום השביעי, החותם את השבוע. מה מיוחד ביום השביעי?
ביהדות למספר שבע משמעות רבה. אנו מכירים אירועים רבים בהם המספר שבע הינו גורם
דומיננטי: שבע שנות שמיטה, שבע שמיטות הן יובל, שבעת השבועות של ספירת העומר,
בהם אנו עומדים כעת. וגם שבע ברכות בשמחת חתן וכלה, שבעת המינים ועוד.
בחכמת הקבלה, מסמל המספר שבע את החיבור והמיזוג בין העולם הגשמי והעולם הרוחני.
כידוע כל דבר במרחב הוא בעל ששה צדדים, כמו ששת פאות הקובייה. המספר שבע מבטא
את הנקודה הרוחנית ששוכנת בתוך הדבר הגשמי.
שבוע מורכב משבעה ימים. התורה כותבת “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ” לאחר
שבכל השבוע היינו עסוקים במרוץ החיים, לאחר 6 ימים של עשיה, מורה לנו התורה “וְיוֹם
הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה”. שבת – מלשון לִשְׁבֹּת, להימנע ממלאכה.
אולם למילה ‘שבת’ יש משמעות נוספת – מלשון ‘לָשֶבֶת’. כשאדם זקוק למשהו הוא פועל
להשיגו, באמצעות תנועות ופעולות שהוא עושה, הוא רץ ומתקדם. מתי הוא יושב, ומפסיק
לפעול? כשהוא מחליט שעליו לעצור. הוא רוצה להנות מהרגע שבו הוא נמצא, ולא להמשיך
ולרוץ ועל כן עוצר הוא מכל פעילות.
כך גם לגבינו, היכולת שלנו לעמוד מלכת ולהירגע, מסייעת לנו להנות מעשייתנו הברוכה
בשבוע החולף, ממה שיצרנו במהלך השבוע. בשבת אנו עוצרים מלכת ומתחברים לפנימיות
שלנו, לעצמנו, ללא כל מעורבות חיצונית. באמצעות העצירה שמשולבת במנוחה אנו יכולים
להנות הנאה אמיתית מזיו אורה של השבת. משימתנו ביום השבת היא לחוש את העצירה
מהעשייה השוטפת. להנחיל לילדינו, שיום מיוחד זה אינו יום מרגוע ונופש, כי אם יום של
מנוחה ושלוות הנפש.

לכן משתנה גם הברכה מה’שלום’ השגרתי היומ-יומי, ואנו מאחלים איש לרעהו ‘שבת שלום’,
ועל כך בע”ה במאמר ‘שבת שלום’ בשבוע הבא.