השבוע נעסוק בדיני תשלום שכר בזמנו, לפועל, לבייביסיטר ולטכנאי מכונות הכביסה
שאלה: אני מנהל מפעל, ומכיון שמצות ‘ביומו תתן שכרו’ חשובה בעיני, אני מאוד מקפיד להעביר לעובדים את המשכורת בראשון לחודש. חודש אחד חששתי שלא אצליח להעביר את המשכורות עד השלישי לחודש, לפיכך פניתי באופן אישי לכל העובדים, וביקשתי וקיבלתי את הסכמתם לכך. האם בתשלום זה אני מקיים את מצות ‘ביומו תתן שכרו’?
תשובה: על אף רצונו של מנהל המפעל לקיים את מצות ‘ביומו תתן שכרו’ הוא מעולם לא קיים מצוה זו, ולא רק בחודש עליו נשאלה השאלה. זמן תשלום השכר בשביל לקיים את המצווה הוא בעונת סיום העבודה, דהיינו, עובד שסיים את עבודתו בשעות הלילה, מקיימים את המצווה אם משלמים לו עד סוף הלילה, ואילו עובד שמסיים את עבודתו בשעות היום, המצווה מתקיימת רק אם שלמו לו עד סוף היום. במציאות של תשלום חודשי בתלוש משכורת כמעט ולא יתכן שהמעביד יקיים את המצווה, משום שעבודת העובד מסתיימת ביום האחרון של החודש הלועזי, ובשביל לקיים את המצווה צריכים לשלם לו באותו יום. לכן בתשלום בראשון לחודש אין קיום מצוה. יש להדגיש, שהלכה זו נכונה גם באופן שמסכמים מראש שהתשלום יהיה בראשון לכל חודש, משום שבפועל מדובר על הזמן שאחרי סיום העבודה.
שאלה: כהמשך לשאלה הקודמת, בסופו של דבר הצלחתי לשלם את המשכורות רק בשביעי לחודש, ואני לא בטוח שכלית היו מסכימים לעיכוב כזה. האם עברתי על איסור ‘בל תלין’ בתשלום מאוחר יותר?
תשובה: המעביד לא עבר על איסור ‘בל תלין’ מהתורה, גם אם מקצועי לא הסכימו לאיחור גדול כזה. האיסור של הלנת שכר הוא רק במקרה שהשכר אמור להיות משולם בזמן סיום העבודה (דהיינו, הזמן שבו מקיימים את המצות ‘ביומו תתן שכרו, וכפי התשובה הקודמת], אולם אם יקבע מראש שזמן תשלום השכר הוא לאחר עונת סיום העבודה, אין איסור של הלנת. שכר גם אם סוף דבר היה עיכוב בתשלום האיסור יכול להיות בדחיית תשלום באופן זה הוא איסור דרבנן של ‘אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך’, והוא איסור על דחיית השכר באופן שלבעל הבית יש כסף והוא מעכב את התשלום, אולם אם. אין לו כסף – אינו עובר על איסור זה (בשונה מאיסור ‘בל תלין’ ששייך גם אם הוא יכול ללוות ולהשיג כסף בסיכום שתי התשובות האלו יוצא, שבת שלום מסודר על ידי תלוש משכורת באופן הרגיל בו משלמים כל חודש על עבודת החודש,). לא שייך להיכשל בלאו של ‘בל תלין’ וגם לא שייך לקיים את מצות ‘ביומו תתן שכרו’.
שאלה: מה הם הדוגמאות המצויות של איסור ‘בל תלין’ ומצות ‘ביומו תתן שכרו’ או מוצא במצוות נדירות?
תשובה: כאשר עובדים בשרים עובד בלי תלוש משכורת (כגון בייבייטר או בעל רינג שעובדים מלצרים ומשלם במזומן) או כשמקבלים שירות מלאכה (תספורת, נוהג מונית) ומשלמים בסיום העבודה, מקיימים את מצות ביומו תכרו. ועוברים על איסור כאשר מעכבים את השלום. המכשלה מצויה בזה בהזמנת בחורה צעירה לבייביסיטר, ונצייר זאת באופן אוטומטי שההורים חוזרים מאוחר בלילה ומגלים שאין להם כסף מזומן (הכספומט נמצא במרחק של 10 דקות נסיעה), ושאלתם ‘האם זה בסדר אם נשלח לך את הכסף בזמן אחר’ היא מהנהנת בראש בהכמהס. המציאות המצויה היא שהסכמה שלה היא רק מחמת אי נעימות וכדו’, ועל אף שהיא זוכרת שבפעם הקודמת שהבטחתם לשלוח את השלום, לקחה שבוע וחצי עד שבדיוק הזדמנתם לאזור שלה עם כסף מזומן, היא בכל אופן אומרת שהיא מסכימה (ועד היום לא ידוע על הבייביסיטר). שענתה להורים ‘לא, אני לא מוכנה לחכות’), ובמציאות כאלה עוברים ההורים על איסור ‘בל תלין’.
שאלה: הייתי צריך כמה כלי עבודה, ובשכונה שלנו יש מישהו שמכיר במחיר סמלי את כל סוגי הכלים [סוג של גמ”ח]. האם בהשהיית התשלום עבור שכירות הכלים יש איסור של ‘בל תלין’?
תשובה: גם בשכירות חפצים יש את המצווה של ‘ביומו תיתן שכרו’ והאיסור של ‘בל תלין’, ממש כמו בשכירות עובד. זה מי ששוכר כלי עבודה וכדו’, בנוסף מה שצריך להיזהר לא להשהות את השלום (ללא הסכמת הבעלים) עדיף שישלם את התעסוקה דמית עם סיום העבודה ולא בזמן לקיחת הכלים, וירוויח בזה מצוה מן התורה.
