הדלקת הנרות היא כידוע משום פרסומי ניסא, לכן אנחנו מדליקים את החנוכייה על פתחי הבתים או מניחים אותה בחלון כלפי חוץ. נשאלת השאלה: מדוע נקבע מקום ההדלקה כלפי חוץ, הרי המטרה של כל פרסומת היא לפרסם לאחרים ולהכניס מודעות לדבר שלא היה ידוע לאחרים קודם. אם כן, למי איפוא מיועד פרסום הנס על פתחי הבתים – כלפי חוץ, הרי גם כל שכניו היהודים של המדליק, מדליקים בעצמם?
עלינו לדעת כי החנוכייה נועדה בראש ובראשונה לעשות פרסומי ניסא לעצמנו!
מהו אותו חלק לא ידוע אצלנו שאותו מגלים לנו נרות החנוכה? העיקרון של כל ניסי החנוכה מלמד על הכוח שיש למיעוט הצודק לנצח את הרוב הטועה, הכוח שיש לכוחות האמת לנצח את כוחות השקר, ועל הכוח שיש למעט ‘השמן הטהור’ שנמצא מוחבא אצלנו בלב – לדלוק כנגד כל הסיכויים.
בכל אחד מאתנו יש כוחות עצומים של טוב אמיתי ושל המון יכולות ועוצמות שאיננו מכירים בהם מספיק. זה גורם לנו פחות להאמין בעצמנו וזה גורם לרבים מאתנו להרגיש מנותקים במשהו מבית המדרש ולתחושת זרות בתוך עולם התורה וערכיו. את הכוחות המיוחדים שלנו שאיננו מאמינים בהם מספיק – באה החנוכייה להאיר. פעמים רבות אנו מרגישים שכוחות האור הייחודיים שלנו הם מועטים ולא משמעותיים. את הכוחות הללו באה החנוכייה להאיר ולפרסם.
תפקידה של החנוכייה היא להאיר בעיקר אל תוכנו – כלפי פנים. היא נועדה לרענן ולהדליק מחדש את אור האמונה שלנו בעצמנו, והיא קוראת לכולנו לשים לב לאור המיוחד שלנו, לעוצמות שבנו, ולתפקידים המיוחדים שלנו כבוגרי ישיבות. יש לך כוח – קוראים הנרות לכל יהודי, אתה יכול, אתה שווה המון, אתה מסוגל להאיר את העולם. תאמין בעצמך!
זו גם עוד אחת מהסיבות שאנו מוסיפים בכל יום עוד ועוד נרות. כל נר נוסף בחנוכה מגלה על עוד אור של אמונה הגנוז בתוך ליבו של כל יהודי, אור שאם יתחיל להאיר, יגלה עוד ועוד כוחות, עוד ועוד ‘אורות’ הנמצאים בתוך כל יהודי.
חלקי בקהילתי
מכיוון שהאדם הוא יצור חברתי, המושפע בדרך כלל מהסביבה שלו וגם הוא משפיע עליה, תיקנו לנו חז”ל שמקום ההדלקה של כולנו יהיה כלפי חוץ, לעבר רשות הרבים. בכך הם לימדו, שמלבד החובה שיש לכל אחד מאתנו להדליק ולגלות את ה’אור’ המיוחד שלו, כאמור, מוטלת עליו החובה שלא להישאר לבד, אלא להשתייך קהילתית ולתרום את חלקו המאיר לקהילה שסביבו.
לכל יהודי יש ‘אור’ מיוחד משלו שאותו עליו להאיר החוצה ולתרום אותו למען אחרים. רק תרומה קהילתית של כל אחד מהאור שלו לאחרים – תאיר ותחזק אצל כולם ביחד את אור ה’.
המציאות מלמדת שבוגרי ישיבות רבים שיצאו מבית המדרש אל עולם המעשה, אינם מאמינים מספיק בכוחם העצום, וביכולת שלהם לתרום תרומה משמעותית מהכוחות הייחודיים שלהם לטובת הכלל. רבים וטובים מרגישים חוסר שייכות ותחושת לבדיות ממלאת אותם.
את הנרות הללו שאנו – בוגרי הישיבות – מדליקים לעצמנו, חשוב ונחוץ מאוד להראות אותם גם לחברינו. למרות שכל אחד מאיתנו מדליק בעצמו, חשוב לנו שנדליק איש את רעהו, נתלכד ונאיר זה את זה, כדי שבכוחות המשותפים והייחודיים שלנו נצליח להאיר בקהילה משלנו את ‘נר ה’ נשמת אדם’.
