ציבור ענק שמשווע לפתרון

בשבוע שעבר טענתי כאן כי הח"כים החרדים צריכים בקדנציה הקרובה, כחלק מחיזוק הקשר עם הציבור הרחב של בוגרי הישיבות העמלים לפרנסתם, לדאוג גם עבור הורים החפצים בכך למוסדות חינוך חלופיים לזרם הממ"ח. קרי, מצד אחד מוסדות שהתכנים בהם אינם נשלטים על ידי המדינה, ומצד שני, מוסדות שיש בהם מקצועות נוספים, המקנים כלים חיוניים לחיים למי שיחפוץ להשתלב בשוק התעסוקה.

בין שלל התגובות שקיבלתי (רובן תומכות, אבל זו לא חכמה גדולה) היו גם ביקורות נוקבות, היה מי שתהה הכיצד העזתי להיות מאן דאמר בעניין רגיש כל כך (ספוילר: אני לא), והיה מי שהעיר שבעניין כזה יחליטו רק גדולי ישראל (ובכן, כן). אבל הביקורות פספסו נקודה אחת מרכזית – זה לא כל כך משנה מה אתם חושבים.

ויכוחים השקפתיים או אידיאולוגיים הם עניין חשוב, ומובן מאליו שאיני מתיימר להיות בעל דעה בעניין. יש לנו מנהיגים לדור ועליהם אנחנו נסמכים. הנושא בו עסקתי אינו ויכוח השקפתי, אלא מציאות שיש להתמודד איתה. אין כאן יהודים הניצבים לשאול האם לעשות כך וממתינים בדחילו להכרעה, יש כאן יהודים רבים משלנו שעושים כך ולא מתכוונים לוותר על זה. מבחינת רובם (ותאמינו לי ששוחחתי עם עשרות כאלה) הילד שלהם ילמד מתמטיקה וכו' ברמה גבוהה ויהי מה. נקודה. הם משוכנעים שזו אחריותם ההורית הראשונה במעלה, ושום טיעון למדני לא ישכנע אותם להשאיר את הילד שלהם בלי הידע הזה.

הנציגות החרדית פנתה לאותם אנשים בכל סבבי הבחירות האחרונים, ישבה איתם, הבטיחה להם הבטחות, סיפרה להם שהיא דואגת להם. גדולי ישראל מודעים למורכבות הזו כבר מזמן, וגם לפתרונות האפשריים (והם אפשריים). כל שנותר הוא ליישם – ויפה שעה אחת קודם.

וכרגיל, גם על הדברים האלו אתם מוזמנים להגיב וגם לבקר.

שלכם

אבי גרינצייג