‘רבינו’ בלעם

ישנם שלושה מסרים בחינוך שאנחנו לומדים מבלעם הרשע. חז”ל במסכת אבות (פרק ה’ משנה י”ט) למדו מה ההבדל בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם הרשע, שתלמידי אברהם אבינו מתבוננים בעין טובה, בניגוד לתלמידי בלעם, שמביטים בעין רעה. ניתן ללמוד מבלעם כמה לקחים חינוכיים, איך לא ליפול ולהביט ב’עין רעה’ על ילדינו:

1. הֶקְשֵר רחב: בלעם הקפיד להתעלם מההֶקְשֵר הרחב, כמו שמבואר בפסוק: “אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה”. כאשר מביטים בזווית מצומצמת שכזו, אפשר להוציא דברים מהקשרם [כמו שהתקשורת נוהגת לעשות, כידוע…]. בחינוך צריך להסתכל מתוך הֶקְשֵר רחב, כי כדי להגיע לאמת, לדון לכף זכות, צריך לדון את כל האדם לכף זכות, כלומר את כל מכלול תכונותיו ומעשיו (כפי שמדייק ה’שפת-אמת’ על המשנה), שרק אז ניתן לראות את האמת, ולסגל מבט אוהד ועין טובה.

2. מבט תלת ממדי: בלעם היה “שתום עין”, כלומר, עין אחת שלו הייתה סתומה, ולכן מבטו היה ללא תמונת עומק. בספר ‘עבודת-ישראל’ (פרשת שופטים) כתוב שלכך ברא לנו הקב”ה שתי עיניים, לרמז לאדם שעליו תמיד להסתכל בשתי ההסתכלויות, גם על ההווה וגם על העבר. בלעם רואה את העולם בממד אחד בלבד, הוא מפרש את העולם בפרשנות רעה, ולכך יש השפעה ממשית על המציאות, כי התמקדות ברוע – מגבירה אותו. אבל מידה טובה מרובה ממידת פורענות, ומבט טוב יוצר מציאות טובה. דרך זיכרון חסדי העבר, ואמונה שבעתיד עוד יהיה טוב, אפשר לקבל מבט שמסוגל להכיל ולאהוב גם אם ההווה לא מושלם, וכזו עין טובה, מפרגנת, סלחנית, מאמינה, גורמת למי שמביטים בו כך לפרוח ולגדול, וזה עיקר תפקידנו בחינוך.

3. הבטה במכשולים שעינינו לא רואות: בלעם לא ראה את הסיבה האמיתית שגרמה לאתון שלו לדחוק אותו לקיר, הוא לא ראה את מלאך החבלה עם החרב השלופה שחסם לה את הדרך, ולכן הוא היכה אותה. הטעות שלו מובנת, אי אפשר לעיניים לראות דברים רוחניים, כמו אותו מלאך שניצב בדרכו, ולכן נבצר ממנו להבין מה פשר ההתנהגות המוזרה של אתונו האהובה, ולכן באופן טבעי הוא תלה בה את כל האשמה. אבל אז בא המלאך וגל את עיניו, ואז הוא ראה את הדברים במבט אחר לחלוטין. הוא הבין את הסיבה האמיתית לכך שהאתון סטתה מהדרך.

גם אנחנו לא תמיד רואים את גורם הכאב של הילדים שלנו. במיוחד אלה עם הפרעת קשב… אנחנו זועמים על הצער שהם גורמים לנו, וממשיכים להזכיר להם כמה הם בעייתיים. אבל גדולי ישראל לימדו ש’אין ילד רע, יש ילד שרע לו’, יש חלק שלם של הקרחון שמתחת לפני השטח, נסתר מעינינו, וזה שכרגע אנחנו לא רואים את מלאך החבלה שגורם להם לעזוב את הדרך, זה לא אומר שהוא לא שם.

חוסר המודעות שלנו לכאב שלהם, לטראומות, גורם לנו להתמקד בסימפטומים: בחוסר התפקוד התקין, בחוסר ניהול עצמי, קושי בדחיית סיפוקים וכו’. אבל כדי להתחיל מהלך של תיקון, ולעזור לילדים לעשות בחירות טובות יותר, צריך ללמוד לסגל מבט עמוק יותר. לראות את החוזקות שלהם, לזהות אותם, להעצים אותם. זה מה שייתן להם את הכוח להתמודד עם האתגרים ולהיכנס למהלך של תיקון.

בימים אלה נערך פרויקט הדסטרט לרכישה מוקדמת של הספר: “כוחות העל של ילדי הקשב”, מאת דן טיומקין והרב אורי זוהר זצ”ל, מדריך מעשי שנותן כלים לנקודה הזאת ממש של זיהוי והעצמת החוזקות.