ריסטארט בחינוך

טיפ חינוכי הרב יוסף גרינבוים | יועץ חינוכי ומטפל רגשי .M.A

שבועיים לאחר סיום תקופת "אחרי החגים" וימי בין הזמנים, זמן טוב עבורנו ההורים להביט אחורה, ולבדוק את תפקודינו מול האתגרים שהשהייה המשותפת והממושכת הביאה איתה, ובמידת הצורך לעשות ריענון להורות שלנו. האם הקשר ביננו לילדים התחזק או התערער, האם הערנו להם רק היכן שהיה נצרך והאם ידענו לפייסם במקום שהגזמנו. האם הצלחנו דרך האווירה הטובה שהשרינו סביבנו ליצור בביתנו מרחב מוגן בו הילדים הרגישו רצויים, נאהבים וחופשיים מביקורת שיפוטית או שלהבא נהיה יצירתיים יותר.
רפלקציה טובה לא תביא איתה רגשות אשם אלא תדרבן אותנו לחקות הורים טובים סביבנו, אלופים בתקשורת חיובית עם ילדיהם, תקשורת שמניבה פירות משובחים. הורים אלו משתמשים ב"כלכלת האסימונים" בחינוך, שהגה הסופר והמרצה האמריקאי ריצ'רד לבוי. הוא המשיל את הערכתו העצמית של הילד לאסימוני משחק. ככל שאנו מרבים במילים טובות לילד, כך אנו מעשירים אותו באסימונים שיבנו את ההערכה והביטחון העצמי שלו. לעומת זאת, ככל שנעיר לו הערות מיותרות, כך יגרעו ממנו אסימוני הערכה עצמית. ילד עשיר באסימוני הערכה לא יחשוש לענות תשובה לא נכונה בכיתה ולא יתערער כשיפסיד כמה אסימונים בעת שיחווה כישלון, משום שהוא תמיד יישאר ביתרת אסימונים וכן להיפך.
הגמ' בב"מ (ל.) לומדת מהמילה "והתעלמת" (דברים כב,א) בפסוקי מצוות "השבת אבדה" שיש מקרים בהם מותר למוצא להתעלם מהאבדה: 'כהן והיא בבית הקברות' לדוגמה, ועוד. חכמי המוסר למדו שגם בחינוך צריך להתעלם ולא להעיר על כל התנהגות שלילית של הילד. הרב שטיינמן זצ"ל הוסיף ודייק מלשון הגמרא "פעמים" לשון רבים, שברוב הפעמים יש צורך להתעלם ולהתאפק בחינוך.
שמעתי מידידי הרב אברהם ישעיהו הראש שסיפר על בחור כהן שתחושת הדחייה איתה גדל בביתו, השפיעה עליו לרעה. יום אחד, הוא ביקר במפעל בחו"ל ובעל המפעל הגוי נפעם מכך שהוא כהן, וביקש ממנו לברך את העובדים בברכת כהנים, משום שהוא קרא שבברכת בני אהרון יש סגולה מיוחדת. הבחור שמצא את עצמו מוקף בעובדי מפעל ההנדחקים סביבו, בכדי לקבל ברכה, הרגיש פתאום מוערך ומועצם מהמעמד, וחזר לדרך המוטב.
עם בואו של "זמן חורף" נאמץ לחיקנו גישות חינוכיות חיוביות, ניתן תחושה חיובית לילדינו, נהיה פחות ביקורתיים כלפיהם ונפזר להם כמה שיותר אסימוני הערכה כדי שלא יזדקקו לאסוף אותם במפעל רחוק אי שם בניכר.