בהגדה של פסח אנו מוצאים את ארבעת הבנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול, ואת תשובות
האב המותאמות לכל אחד מהם. כשאנו מעיינים בפסוקי התורה, אנו מוצאים דבר מעניין: התייחסות האב
לבנו ‘שאינו יודע לשאול’ מופיעה יחד עם התשובה לבנו ‘הרשע’, וכדברי חז”ל: “והגדת לבנך.. בעבור
זה עשה ה’ לי” ‘כאן רמז לתשובה לבן הרשע לומר, עשה ה’ לי ולא לך, שאילו היית שם לא היית כדאי
ליגאל’. הרי לנו שאותו פסוק מתייחס גם לבן שאינו יודע לשאול וגם לבן הרשע.
מדוע מגיע לבן ‘שאינו יודע לשאול’ לשבת במחיצתו של הרשע, וכי לא היה מתאים לייחד לו מקום ויחס
ייחודי ושונה, כמו לשאר הבנים, או לפחות להתייחס אליו בתשובת שאר הבנים?!
בליל הסדר אנו פוגשים מנהגים רבים, שמטרתם היא כדי ש”יראו התינוקות וישאלו”. האב אינו
מתחיל את סיפור יציאת מצרים, לפני שהבנים ישאלו. תורתנו הקדושה מחנכת אותנו לשים לב,
לשאול שאלות ולהעמיק בהן, לא לוותר בחיפוש אחר תשובות, וזאת מפני שללא שאלות, לא תיתכנה
תשובות! השאלה מראה שמשהו מטריד את השואל, שהוא שם לב למה שקורה סביבו ומחפש תשובה
לשאלותיו. אם הבן לא ישאל בעצמו את שאלותיו, בשפה שלו וברמה שלו, לא נצליח להעביר אליו שום
מסר. זה יעבור מעליו, ובו לא יגע.
גדול שאינו יודע לשאול…
מיהו אותו בן “שאינו יודע לשאול”? טעות תהיה לחשוב שהוא ילד קטן ותמים, כמצויר בציורי ההגדות.
הוא יכול להיות אדם בוגר שקיבל את התורה והמצוות במסורת מבית אבא, וממשיך לקיים את הכל,
כמצוות אנשים מלומדה אך בלי לחשוב לעומק, ובלי להתחבר אל האור הנפלא הנמצא בתורה בכל
מצוה. הוא “אינו יודע לשאול” – או גרוע מכך, אינו מאמין בתשובות שיינתנו… וממילא אל התשובות האמתיות אף פעם לא יגיע. במקרה הטוב, בן ‘בוגר’ זה ישרוד ויקיים את המצוות באופן חיצוני ומייגע,
במקרה הרע הוא אף יאמר לנו דעות ומחשבות המנוגדות לדעת התורה. כאן, בנקודת זמן זו, הופך ה”שאינו
יודע לשאול”, לבן הרשע ש’אומר’: “והיה כי יאמרו אליכם בניכם”. נשים לב – הוא אומר, ולא שואל כדי לקבל מענה. אכן, יושבים זה לצד זה שני הבנים, ותשובתם תהיה אחת, “בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים – לי ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל”. מפני שלאדם ללא שאלות, אין סיבה להיגאל ממצרים, טוב היה לו שם… והוא לא היה רוצה להיגאל, לקבל תורה, ולהגיע לבסוף לארץ הקדושה. לכן אבא יקר, עליך להראות לבן הזה מה סופו של
מי שאינו שואל, אלא אומר “מה העבודה הזאת לכם”, להמחיש לו ש”אם לא תשאל לעולם לא תדע את
התשובה, ואז מי יודע מה יקרה…”. אולי כשיראה שאנו מקהים את שיני אחיו הרשע, יזדעזע הבן, ישים לב
למצבו, וסוף סוף ישאל. מבין ארבעת הבנים כנגדם דיברה תורה, ניתן לשאול מי הוא הכי קשה ל’טיפול’, האם הבן הרשע, הבן שאינו יודע לשאול או התם? כנראה, והבן ש’אינו שואל’ הוא המאתגר יותר, כי הבן הרשע
לפחות מדבר ודעתו נשמעת. אם רק נשכיל – נצליח לשנות אותו למוטב. אבל הבן שלא שואל, בשונה מהתם ומהטיפש – הוא פשוט שותק, פוחד לדבר, מיואש מלקבל תשובות והנסתר אצלו רב על הגלוי. תפקידנו לזהות אותו, ולאפשר לו בבית אווירה בטוחה, הכלה וקבלה בכל מחיר, כדי שירגיש בטוח לבוא, לדבר ולשאול על הכל.
“ארבעת הבנים” האלו, אינם רק ילדים. הם בעצם גם ארבעה מצבים שלנו עצמנו. כל אחד מאתנו נמצא לפעמים בדרגתו של הבן החכם, ולפעמים כמו שאר הבנים איננו מבינים, רוצים להבין, או מיואשים מלקבל תשובות. עלינו לשים לב למה שקורה סביבנו, ולא לוותר. רק אם נסתקרן לשאול, נבטח שישנן תשובות, ואנו מסוגלים
להגיע אליהן, התשובות שבוודאי נקבל – יגעו בנו ויחוללו בנו שינוי. התשובות קיימות, והן תינתנה לאותם השואלים באמת, בענווה ובכנות, ומבקשים להאיר מחדש את אורו של הקב”ה ותורתו בתוך ליבם.
