שגרירי היהדות

הרב ברוך צבי רענן

“אמרו לפני מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם” (ר”ה ט”ז). בואו נחשוב לרגע, באיזו צורה אנו ממליכים באופן מעשי את הקב”ה בר”ה, הרי אנו מכירים במלכותו של ה’ מאז ומעולם, הרי ה’ הוא האלוקים שהכרנו והאמנו בו לחלוטין בעבר ובהווה, ובמה תתבטא בפועל ההמלכה החדשה שלנו את ה’?

עומד לו כל יהודי כשר בר”ה ובפיו תפילה ענקית: “וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה’ אלוקי ישראל מלך”. האמנם באמת אכפת לנו שאי שם, במקום נידח בקצה העולם, נמצא יצור נידח שאינו יודע על קיומו של מלך עולם, הרי בקושי אכפת לנו על סביבתנו הקרובה?

למדנו מכאן על גודל התפקיד של כל אחד מאיתנו, תפקיד היסטורי שבו יגלה כל בן העם היהודי לכל באי עולם שה’ אלוקי ישראל מלך! כי מעבר לחובה האישית שיש לנו כיהודים למלא אחר רצון ה’, יש לנו גם תפקיד ענק להיות “שגרירי יהדות” ולהאיר את העולם.

איך מתפללת כל אם יהודייה בהדלקת נרות השבת? “וזכני לגדל בנים חכמים ונבונים, אוהבי ה’, יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש בה’ דבקים, עוסקים בתורה ומאירים את העולם”. זוהי שאיפתה של כל אם בישראל שבניה יאירו את העולם. לא פחות. כי ‘יהודי הוא תפקיד’ ומתוקף תפקידו של כל יהודי באשר הוא, להאיר את העולם בלפיד אנושי של אמונה בה’.

הבה נביט בסביבה הקרובה ונחפש כיצד להאיר את מלכות ה’ במקום הייחודי שלנו. אין ספק שבתוך כל קבוצות החרדים לדבר ה’, מוטל דווקא עלינו – בוגרי הישיבות הנמצאים במרחב הכללי – אתגר גדול וייחודי. אנו באים במגע קרוב וישיר עם הציבור הכללי שאור האמונה עדיין לא האיר בלבבו. עלינו לדעת שבין אם נרצה בכך ובין אם לא, אנחנו בתפקיד! אנחנו נחשבים בעיניהם כ‘שגרירי היהדות’ וכביכול נציגיו הרשמיים של אלוקים… הם מצפים זאת מאתנו ללא מילים, ונשמתם היהודית כמהה לקורטוב של אידישקייט מחממת לב.

ביום ההמלכה השנתית של ר”ה, יום שבו אנו מצהירים שוב על נאמנותנו לתפקידנו היהודי, נחליט לאמץ את תפקיד ‘השגריר’ הזה בשמחה, ונשים לב כיצד למלא את התפקיד הזה במקוריות וברגישות. אחינו הרחוקים – וגם הקרובים – אלו שלא מצאו את מקומם בחברתנו החרדית, כולם מצפים לנו. דווקא לנו, שנמצאים במקומות שאחרים אינם מגיעים אליהם, אנחנו שעובדים איתם כתף אל כתף, אנחנו עם השפה הייחודית שלנו, ללא התנשאות וללא זלזול, בגובה העיניים ובקרבת הלב.

בואו נספר להם על אורה של אמונה, על הביטחון שמעניקה התפילה, ‘נרגיש’ להם את השבת היהודית, נזמין אותם לביקור משותף בהיכלי התורה, נראה להם דוגמא אישית ליושר ומוסר עבודה יהודי, נגלה להם מהי גמילות חסדים, מהם חיי משפחה נאמנים וקדושים, נחפש סביבנו את אותם נערים ונערות בשולי חברתנו הזקוקים לבית חם ותומך או מסגרת מתאימה. אם נעשה זאת, נמלא בכך את תפקידנו היהודי בעולם.

החלטה שכזו בראש השנה – למלא את השליחות המיוחדת שלנו במרחב הציבורי, תהיה הוכחה מושלמת שאכן הצהרנו נאמנות מעשית לעוד שנה של מלכות ה’. הצהרה שוודאי תזכה אותנו בעוד שנה נפלאה ושמחה.