שמחה על מה ואיך ?

מה עניינה של השמחה המרובה דווקא בחודש אדר, ובמה התייחד נס הפורים משאר הניסים שהיו לעמנו, שדווקא בעקבותיו יש לשמוח מאוד ? נאמר במגילה: "על כן קראו לימים האלו פורים – על שם הפור". לכאורה, הגורל והפור שמפיל המן – הוא חלק קטן ממאורעות הפורים, ואינו שייך כל כך לעצם הנס, מדוע נקרא החג על שם דבר צדדי בסיפור? ללמדנו שהכל מכוון מלמעלה, אפילו – על איזה צד תיפול הקובייה. בחז"ל מבואר שהאידיאולוגיה של המן הייתה שכל מה שקורה מסביב הוא מקרה, ואין שום דבר שמכוון מלמעלה בוודאי לא גורל, שהוא מקרי לחלוטין. ניצחון האמונה בפורים הייתה הידיעה העוצמתית בהשגחת ה' על כל צעד ושעל, ואפילו הגורל, גם הוא נקבע בהשגחה פרטית. כשיודעים שאלוקים מסובב את הכל לטובתנו – אין מה לדאוג, כי כשיש אמונה, אין דאגה, ודווקא אז – יכולה לבוא השמחה. ייחודיותו של נס פורים הייתה שהוא לימד עד כמה צריך יהודי להאמין בה' בכל מצב. אפילו בזמן של גלות והסתר, הקב"ה יעשה 'ונהפוך הוא' ויגלה את הסדר הטוב בו הוא מנהיג את עולמו. מסיכות על שום מה? בפורים נוהגים להתחפש. מדוע? כדי להראות שעל כל החיים מסביב יש מסיכה – ומאחורי כל מאורע בחיים מסתתר אלוקים! מי שזוכה, יכול לגלות בפורים הבנה באמיתות החיים, ו'לראות' את מה שמסתירה 'מסיכת הטבע והמקרה' שעוטה על עצמו העולם. זהו טעם נוסף למנהג התחפושות בפורים – כדי להראות שמאחורי כל מאורע בחיים מסתתר הקב"ה. אם נחפש אותו – נמצא.. 'עד דלא ידע' למה? למה 'לאבד את הראש' בפורים? "כי המן האגגי צורר כל היהודים". הוא שנא את כולנו, אברכים ועמלים לפרנסתם, חרדים וחילונים – את כולם. כי יהודי באשר הוא, הוא יצירה אלוקית שתפקידו להיות 'שגריר של אלוקים' בעולם. בעצם קיומו, הוא מלמד את העולם שיש אלוקים – המבקש מכולם להיות טובים יותר, ערכיים ומוסריים יותר. זהו עוד טעם לחובת הבישום במשתה היין של פורים. כששותים ומאבדים קצת את הראש, היהודי נשאר כביכול רק עם הגוף שלו, והוא מראה את השמחה שלו בעצם קיומו של הגוף היהודי. לכל יהודי יש גוף אחר, קדוש ושונה, גוף שבמהותו הוא טוב יותר – ואפילו שיכור שאיבד את הראש ונשאר לו רק הגוף יש לו סיבה גדולה לשמוח… אין שמחה כהתרת הספקות כדי לקיים מצוות 'זכור' כראוי, צריך לקרוא את 'פרשת זכור' – דווקא בקריאה מתוך ספר תורה. למה אין די לזכור את מעשה עמלק בהזכרה בעל פה? כי עיקר כוחו של עמלק הוא לזרוע ספקות באמונה. עם ישראל חי בוודאות מוחלטת – באמונתו ותורתו, ומול הוודאות הזו בדיוק נלחם עמלק. (עמלק בגימטרייה ספק – ( 240 . לעמלק אין שיטה משלו, כל מה שיש לו הוא – 'אשר קרך', לקרר אותנו בבלבולים וספקות. ולא רק באמונה, אלא גם בעצמנו: 'מי אמר שאתה מסוגל ליותר?' – ו'בטח לא תחזיק מעמד -אז למה לנסות שוב?' הספקות שבלב הללו אינם מאפשרים התמסרות.. הם מקטינים אותנו, וגורמים לנו לחשוב שאיננו מסוגלים. את 'תורת הספק' הזו המציא עמלק –"צורר כל היהודים" -. הוא לוחש ליהודי ללא הרף – אתה לא תצליח, ואין לך סיכוי, התורה גבוהה מידי ושייכת רק לקדושים ולמצוינים, מתאימה רק לאברכים ולמושלמים, ו'או הכל או כלום'.. המצווה היא למחות את זכר עמלק – 'הספקן הסדרתי', ולהכניס אל הלב אמונה מוחלטת בה' שהאמין בכולנו, שאנחנו – כולנו, יכולים להגיע להישגים בעבודת ה' תמיד ובכל מצב. משום כך אנו זוכרים את מעשה עמלק דווקא מתוך ספר תורה – המציאות הכי אמיתית בעולם. רק התורה שבידינו יכולה להעניק ביטחון וודאי וטעם טוב ביהדותנו. לכן, כדי למחות את הספקות, כולנו מצווים להתחבר לדבר הכי וודאי בחיים – שהיא התורה, ולפני שאנו קוראים בה להכריז: 'אשר בחר בנו – בכולנו – מכל העמים, ונתן לנו – לכולנו את תורתו…"