תרופת דמה – פלסבו, איך זה עובד?

ונפשו קשורה בנפשו

שמעתם פעם על הפלסבו – תרופת דמה? כאשר עושים ניסוי לבדוק יעילות של תרופה חדשה, נותנים לקבוצת ביקורת תרופת-דמה, כדי להשוות את ביצועי התרופה לאנשים דומים: לא כאלו שאינם מטופלים כלל, אלא לאנשים שחושבים שיש סיכוי, כי גם הם מקבלים תרופה. הסיבה לכך, היא משום שהרבה אנשים נרפאים לא בזכות הכימיקלים שבתרופה, אלא בזכות כוח הריפוי הפנימי של הנפש, שמצליח לרפא את הגוף!

זה נתון מדהים: אחוז לא מבוטל של אנשים מצליחים להתרפא רק בזכות האמונה והתקווה שיהיה טוב. אפילו שהם יודעים שזה רק ספק, זה בכל זאת עובד. הספר: 'הביולוגיה של האמונה' (מאת ד"ר ברוס ליפטון) האריך לעסוק בנושא הזה, וטען שזו טעות לזלזל בכוחות הריפוי הפנימיים שלנו. הוא מאריך שם בדוגמאות, וכותב שזה עובד לא רק בתרופות-דמה, אלא גם ניתוחי-דמה מצליחים להביא תועלות עצומות, במקרים רבים ממש באותה מידה כמו הטיפול התרופתי או הכירורגי עצמו.

מסתבר, שיש קשר מובהק בין הנפש, התקווה והאמונה לבין כוחות הריפוי והחיים. יש אפילו מקצועות, כמו ליצנים רפואיים, שזוהי מטרתם ותכליתם, לרומם ולשמח את הנפש. יש לזה גם מקורות בפסוקים. לדוגמה, כתוב בספר משלי (י"ח י"ד): "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה – מִי יִשָּׂאֶנָּה", והפירוש שם, הוא שמצב רוח נכון – יכול לרפא את מחלות (הגר"א בביאורו על הפסוק, וליקו"מ תנינא כ"ד). אפשר לקחת את היסוד הזה גם למחוזות הרפואה המונעת. אוירה שמחה, תומכת ומעודדת אינה רק עצה חינוכית טובה, אלא גם עצה בריאותית חשובה. ואי אפשר לייצר אוירה טובה בלי קשר חם בין ההורים לילדים.

קשר חם לא יכול להיות רק דאגה לתפקוד של הילד, עם ביקורת ולחץ שיעמוד בציפיות שלנו. ההגדרה המדויקת של קשר חם היא: "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" (כמו שמתרגם אונקלוס: "ונפשיה חביבא ליה כנפשיה"). צריך שהנער ירגיש את האהבה. זה מה שבונה את הגשר שעליו נוכל בהמשך גם להעמיס דברי מוסר וחכמה. הקומה הראשונה והמחויבת היא קומת האהבה, שאצל הנערים מתבטאת על ידי קשר: שיחה, הקשבה, זמני איכות משותפים, התענינות כנה בעולמם, אמון, דאגה לצרכיהם הגשמיים, שיאכלו, שייהנו, שימצאו נקודה חמה. ככה הם מתרגמים אהבה.

כשהם קטנים זה קל, כי הם רוצים ומעוניינים בקשר הזה. כשהם מתבגרים קצת, זה יותר מאתגר, וצריך לחפש הזדמנויות בשעות ובמצבים לא שגרתיים. אבל כל אחד במציאות חייו צריך למצוא דרכים יצירתיות לייצר ולשכלל את הקשר החם עם כל אחד ואחת מילדיו, כי לא מדובר כאן סתם בעצה טובה או ווארט בחינוך. זה הלב, זה העיקר.

בעל הטורים על הפסוק כותב שאם לא יהיה "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ", אז יהיה קשר אחר, פחות רצוי, של "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר". הקשר החם הוא ממש רפואה מונעת לאיוולות למיניהן, שכל כך מצויות וזמינות בדור הזה. זה לא פרס ולא בונוס, זה המהלך היחיד שבטווח הארוך יגרום להם לקחת אחריות ולהתקדם. וגם אם התוצאה לא תמיד מיידית, כמו ברפואה מונעת, עם הרבה התמדה וסבלנות, בעזרת ה', המהלך הזה עוד ייתן פירות!

יהי רצון שנצליח!